שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קפ״ט (ו׳)

והנה בהא דאמרו בכתובות צ"ג דהראשונה נשבעת לשניה וכתבו התוס' ד"ה מי דלכך לא נקט בשלשה נשים דאז לא הוה שמעינן שבועה לאחד שבועה למאה דה"א כיון דהשלישית לא נשבעה לא אחמור כולי האי דתהי' הראשונה צריכה לשבע לשלישית והקשה המהרש"א דא"כ לבן ננס דס"ל דגם הרביעית נשבעת א"כ מצי למנקט בשלשה דהרי השלשית צריכה לשבע וע"כ דשבועה לאחד שבועה למאה ולפע"ד נראה דבאמת לכאורה צריך להבין היאך מוכח מהכא דשבועה לאחד שבועה למאה דלמא משום דא"י לשבע כלל לשלישית דבשלמא בכל שאר שבועות י"ל דנשבע לזה ולזה דא"ל דמגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא די"ל דמלוה ישינה יש לו ע"ז וע"ז אבל כאן דעיקר השבועה שלא התפיסה צררי מבעל וא"כ אף אם נימא דמוריא היתירא לגבי בעל ולכך אצרכה שבועה מ"מ כל שכבר נשבעה שלא גבתה כתובתה היאך נוכל להשביעה עוד והא ממנ"פ או דנשבעה לשקר ולמה נשבעה עוד או דנשבעת באמת והיא קושיא גדולה לפע"ד אמנם יש לומר דהרי באמת בעת שנשבעה להשניה עדיין לא הי' השבועה חמורה כל כך דחשבה שגם להשני' יהי' לה מה לגבות כאשר באמת הורה הנסיון שגבתה וא"כ לא חמיר עלה כ"כ דעכ"פ להשניה לא הפסידה וי"ל דלגבי הבעל מוריא היתירא ולהשניה לא הפסידה משא"כ השלישית שבאת לגבות ולע"ע אין עוד נכסים בשופי כ"כ א"כ שוב יש לומר דתצטרך לשבע שנית דלא חמיר כ"כ השבועה הראשונה והרי אם נשבע שלא בנק"ח צריך לחזור ולשבע ומשום דלא חמור כ"כ לכך משביעין גם לגבי השלישית ומעתה מיושב קושית המהרש"א דהנה בן ננס ס"ל דכיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא ואנן לא חיישינן לזה ולפ"ז לבן ננס עכ"פ שבועת שוא איכא כאן דממנ"פ או שהוא שבועת שקר או שהוא שבועת שוא דהא כבר נשבעה באמת וא"כ לבן ננס בודאי א"א להשביעה שנית והש"ס לא מדייק רק מת"ק וא"כ שוב שפיר כתבו התוס' דהוצרך למנקט ארבעה ודו"ק.