שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ח (ו׳)

והנה מה שהעתיק לי מדברי ש"ב הגאון המנוח מוה' דוב בעריש אשכנזי ז"ל אבד"ק לובלין הנה מ"ש ליישב דברי הנמוק"י מש"ס סוטה הנה דבר חכמה אמר דכל שהיבם הוא בסוג אחד עם הבעל אם כן שייך הק"ו אם במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש אבל כל שאינו בסוג הזה כגון שהוא חלל ואם היה אחיו חלל היה גם כן הדין הזה לא שייך הק"ו הנה אף שדבר חכמה אמר אבל אינו אמיתי דמכל מקום שייך ק"ו בזה וגם היה לו להש"ס לשנויי דאחיו חלל שאני ולא בשביל דאונס בישראל משרא שרי אף דיש לדחוק אבל אין המשמעות כן אך מ"ש על דברת הרמב"ם בסוטה ספק דחולצת ולא מתיבמת והביא דברי התוס' ביבמות דף י"א ד"ה צרת שהקשו לבסוף דאמאי פריך בסוטה ותתייבם יבומי והא הו"ל ספק סוטה ולפע"ד הי' מקום לומר דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל ספיקות מה"ת לקול' והתוס' לשיטתי' דס"ל ספיקות מה"ת לחומרא מיהו זה אינו דספק סוטה עשה הכתוב כודאי ועיין פר"ח בכללי הספיקות דמספק סוטה אין ראיה ע"ש והנה במ"ש הה"מ דטעם הרמב"ם משום דהוה לאו שבכללות ואף דרבא ס"ל דאין לוקין מכל מקום אליבא דרבה אמר ולי' לא סבירא ליה וצל"ע דהמעיין בדברי הרמב"ם בשורש התשיעי ימצא דבכה"ג שהלאו כולל כמה עניינים בזה לכ"ע לא נמנה רק המפורש יותר במקרא אבל מה שנחלקו אביי ורבא לענין נא ומבושל בזג וחרצן שלאו אחד יאסר דברים רבים עטופים קצתם על קצתם בזה נחלקו אביי ורבא ואם כן צע"ג דבכה"ג דהלאו כולל ענינים רבים אפשר דלא יחלוק אדם בה. והנה בדברי הנו"ב שהבאתי למעלה בסי' נ"ד התמוהין דברגלים לדבר עד אחד נאמן אף בדבר שבערוה ואני הקשיתי עליו משו"ת מיימוני לספר אישות שהוצרך לחדש דאין עד מעיד נגד החזקה רק דאמר דלא התחיל כלל החזקה וראיתי בנו"ב שם דגם השואל שם רצה לחדש בסברא דכל דהעד מעיד שהי' תנאי מעולם לא אתחזקה בחזקת א"א והביא ראיה מהרמב"ן והנו"ב דחה שם דברי השואל ולא ראו שניהם גם יחד דברי השו"ת מיימוני הנ"ל דשם מבואר כסברת השואל והנה אחר שכתבתי כל זה ראיתי במנין המצות להרמב"ם ל"ת שנ"ו שלא מנה הרמב"ם כלל מחזיר סוטתו בכלל הלאו רק על מח"ג בלבד וזה ראיה ברורה להה"מ שהוה לאו שבכללות ולכך לא מנאה שוב מצאתי ברמב"ן במנין הל"ת ששכח הרמב"ם מצוה ט"ו שכתב בהדיא שלכך לא מנה הרמב"ם לפי שהוא בכלל לאו של מחזיר גרושתו והוה לאו שבכללות ומ"ש המג"א דמכל מקום הו"ל לחשבו כמו שחשב שאור ודבש לק"מ דשם הוה לאו שבכללות בדרך אחר כמבואר בשורש תשיעי וכאן הוא מענין אחד ותדע ששם נחלקו וכאן לא נחלקו כלל כמ"ש למעלה ועכ"פ דברי הכ"מ תמוהים דלדבריו הי' לו לחשוב עכ"פ כשמחזיר לאחר שגרשה דזה לא הוה לאו שבכללות וע"כ מזה ראיה ברורה דלא כהכ"מ וגם על הה"מ יש לתמוה שלא הזכיר מדברי רמב"ן אלו שבספר המצות ואולי לא ראם כלל ובספר נצח ישראל סוף גיטין תמה על התוס' בשם הירושלמי ובאמת לא ראה כלל דברי הירושלמי במקומו אמנם אני תמה שגם בדברי התוס' מבואר דמ"ש דהלאו לא יוכל לשלחה מיירי בספק סוטה לא דק דהא לב"ש מיירי שיש עדות דבר מבורר בשני עדים ומ"ש דאם לא כתיב קרא דלא יוכל לשלחה רק לאו בסוטה הי' לוקה דלא הוה לאו שבכללות ולא ידעתי מה סח דהירושלמי מקשה למה לי קרא דלא יוכל בעלה הראשון דהיינו מחזיר גרושתו תיפוק לי' דבלא"ה תיכף אסורה לו דהא גרושה היא זונה ואם כן למה הזהירה תורה בעלה הראשון דמשמע דדוקא לאחר שניסת לאחר וא"כ יש מכשול בדין שנטעה דבלא ניסת לאחר מותרת להנשא לו שנית וא"כ ל"ש לומר דאיצטריך כדי שלא ללקות דאכתי תמוה דלמה נקט הקרא מה דנוכל לטעות דיהי' מותר להחזירה כל שלא נשאת ומה שתמה שם על הכ"מ דאם כן לחשוב רבה גם גרושה כבר כתבתי ליישב ועיין סמ"ג מל"ת פ"ב.