שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ח (ה׳)

והנה במה שהאריך בנמוק"י אי אשת כהן שנאנסה צריכה לחלוץ והקשה המלמ"ל מהך דסוטה דאמר אונס בישראל משרי שרי לפע"ד לק"מ דהמעיין בנימוק"י יראה שכתב דטעמי' דרב דסבר דערוה ממש חשיבא סוטה ואף דרב יוסף סבר בסוטה דחליצה בעי ומה דכתוב לאיש אחר ולא ליבם היינו יבום דוקא וצריכה חליצה כמו דבעיא גט מבעל רב ס"ל דאפילו חליצה נמי אמעיטא מדכתיב לאיש אחר ולא ליבם ולגמרי ממעט ולפ"ז המעיין בסוטה שם ימצא דרבא לא ס"ל כלל דרשת רב יוסף מלאיש אחר ולא ליבם ואיהו משני על הקושיא דא"ה תחייבם משני הוא משום ק"ו במותר לה נאסרה ואם כן לדידיה שפיר אמרו דבנאנסה בישראל משרי שרי וגבי דהאי ליכא איסורא דהוא לא ס"ל כלל דהקרא ממעט מיבום אבל אליבא דידן דקי"ל כר"י יש לומר דגם חליצה לא צריך ועוד מוסיף על רב יוסף ואם כן גם באשת כהן שנאנסה גם כן פטורה מן החליצה ובזה יש לי לומר מה דנסתפק רק אם בעי חליצה אף דלרבה דטומאה אף באשת כהן שנאנסה איכא אם כן לא צריכה חליצה משום דבאמת אם נימא דקרא ממעט לה כרב יוסף גם חליצה לא בעי וכמ"ש הנמוק"י ואם כן גם באשת כהן שנאנסה נאסרה ולרבא דהא דאסורה ליבום מק"ו אם כן יש לומר דאף רב ודאי סוטה אף מחליצה ממעט מכל מקום אשת כהן שנאנסה לא עדיף מספק סוטה דעכ"פ חליצה בעיא והוא הדין באשת כהן שנאנסה דאף דהיא בכלל אחרי אשת הוטמאה הא גם ספק סוטה טומאה כתיב בה ואפ"ה קלישא טומאתה וצריכה חליצה ומיושב קושית הב"ח והב"ש סי' קע"ב ס"ק יו"ד ומה שהאריך מעלתו לתמוה על הכ"מ דלדבריו דאיסור מחזיר סוטתו אינו רק בשנתגרשה והחזירה אם כן הי' לו לחשוב גם איסור גרושה לכהן באשת כהן שנאנסה דחייב משום זונה ומשום מחזיר סוטתו וגרושתו והאריך בזה דגם גרושת כהן עצמו ג"כ אסורה עליו דלא כק"ע בפ' החולץ הי"א וז"פ בתכלית הפשיטות וא"צ להאריך והוא ברייתא מפורשת אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר וא"צ אריכת דברים ולפמ"ש א"ש דכבר כתבתי דלכך יכול לחול טומאה על זנות הוא משום דהזנות והטומאה כלם מאיסור אחד יצמחו ואם כן זה לא שייך לענין איסור גרושה ומ"ש מעלתו בענין איסור מוסיף והביא דברי הגאון מוהר"ע איגר הנה אין לי ספר הנ"ל ולא אוכל לפלפל על זה ומ"ש מעלתו ראיה מיבמות דף י"א הויה ואישות כתיב בה ולפירוש התוס' היינו משום דלא גרשה ולשטת הכ"מ גם בזה צריך לגרשה הנה אין זה ראיה דהכ"מ קאי בשיטת הרמב"ם והוא יפרש כפירש"י ואף דהתוס' הקשו על רש"י בכל זה פשט' הלשון משמע כרש"י וגם לפי גרסת המרדכי והרי"ף קאי זאת על גרושה ודאי אין ראיה ועיין בהגהות הגאון מהרא"וו ז"ל והן נסתר מחמתו דברי מעלתו בראייתו מיבמות דף מ"ט וקדושין דף ס"ח בד"ה הכל מודים ובמהרש"א ביבמות שם וכל זה אינו קשה על הכ"מ דאזל בשיטת הרמב"ם ומה שהקשה על הה"מ והכ"מ בתירוצו הראשון דלוקה היינו מכת מרדות ועל זה הקשה ממ"ש הב"י ביו"ד סי' רצ"ז גבי הנולדים מן הכלאים דאין דרך הרמב"ם לכתוב לוקה על מ"מ לפע"ד לק"מ דדוקא היכא שאין כאן איסור תורה רק מדרבנן כמו התם בהרכיב על מין אמו דל"ח לזרע אב אם כן אינו רק איסור דרבנן ואיך יכתוב רבינו דלוקה אבל כאן באמת הוא איסור תורה רק שאין לוקין על לאו שבכללות בכה"ג שייך לשון לוקה דבאמת היא איסור תורה ובזה ל"ק גם על מ"ש רבינו דאם שהה באהל המת לוקה אף דאינו לוקה מה"ת דהו"ל לאו שאין בו מעשה וכמ"ש הב"י בעצמו על הכלבו בסי' שע"א ואם כן גם על הרמב"ם קשה ומעלתו האריך בזה ולפמ"ש א"ש דכאן ג"כ היא איסור תורה וכמ"ש ודו"ק ומ"ש לדחות דברי עצי ארזים סי' וא"ו יפה כתב אבל אין דרכי להעמיד יסוד על דברי האחרונים וע"כ לא עיינתי בזה וכל דרך איש ישר בעיניו.