שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ח (ד׳)

והנה מה שהקשה מעלתו על שיטת הכ"מ דלאו דטומאה אינו רק במחזיר גרושתו אם כן איך קאמר רבה לל"ק דחייב אף משום זונה והרי מבואר דחל איסור לאו דטומאה על זונה אף דאינו מוסיף ולא כולל וע"כ דחלים בבת אחת ולפע"ד נראה דבר חדש דהנה באמת צ"ב מה דאמר רבה בעלה לוקה עליה משום זונה ומשום טומאה מדוע נקט דוקא לגבי דבעל ולא לגבי דאשה שהיא ג"כ מוזהרת כמו האיש וכיוצא בזה דקדק בשו"ת הרמ"א סי' ב' לענין בעלה לוקה עליה משום נדה ועיין ט"ז סי' קפ"ה אך נראה דהנה כבר נודע מה שחידש הר"א ממיץ דזונה אינה מוזהרת על הכהן רק הוא עלי' מוזהר והתוס' דחו דבריו דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת ולפע"ד נראה ומקודם אבאר סברת הר"א ממיץ דהנה בב"ק דף ל"ב אמרו דהוא עביד מעשה ולא היא ופריך הא כתיב ונכרתו הנפשות העושות ומשני הנאה לתרוייהו אית להן וכתבו התוס' דהנאה מחשב כמעשה ולפ"ז נראה לפע"ד דזה דוקא כשהיא עושית ברצונה שייך לומר דהנאה נחשב כמעשה אבל באשת כהן שנאנסה דנפשה חותה מן האיסור ולא מקרי הנאה כלל ועיין במג"א סי' ר"ד וכיון שכן היא אינה מוזהרת דבאמת זונה לא מקרי דהיא לא עשתה מעשה זונה שלטת דבע"כ נבעלה וכל דלא הי' לה הנאה לא מקרי מעשה ותדע שהרי לל"ב דרבה אף בעלה אינו לוקה משום זונה כל שנאנסה אם כן אף לל"ק ניהו דהכל בכלל זונה דגם אנוסה נאסרה לכהן היינו משום דעכ"פ נאנסה ומשום קדושת כהונה כל שנבעלה מקריא זונה לגבי דהכהן אבל היא בעצמה לא מקריא זונה דהא לא עשתה מעשה והיא אינה מוזהרת ואף דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת היינו דוקא במקום שנהנית ונחשב כמעשה מקריא זונה ושניהם מוזהרין אבל כל שלא עשתה מעצמה מעשה לגבה לא מקריא זונה ולפ"ז שם דמיירי באשת כהן שנאנסה לא חשיבה זונה וז"ב לפע"ד ולכך כאן אמר דבעלה לוקה עלי' משום זונה ולא היא ובזה ניחא מ"ש דלגבי טומא' פסיקא לי' לרבה לשני הלשונות דבעלה לוקה עלי' אף שנאנסה ומ"ש דלענין זונה לא פשיטא ליה לרבה כל כך ונחלקו הלשונות בזה והרי כשם דאמרינן הכל הי' בכלל אחרי אשר הוטמאה כמו כן שייך לומר הכל הי' בכלל זונה כדאמר באמת לל"ק ולפמ"ש אתי שפיר דהנה בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע' כ' דלאו דטומאה ודאי לא שייך גבה והעמיס זאת בלשון הר"א ממיץ ודבריו דחוקים דכל דהוא איסור כהונה בכלל לא יקחו הוא אף שאינו כתוב באותה פרשה וגם הר"א ממיץ דייק זונה והוא אמר לאו דטומאה ולא לאו דזונה ועל כן נראה לפע"ד להיפך דאדרבא בכלל אחרי אשר הוטמא' ודאי גם הוא מוזהרת וטעם הדבר אף דהיא נאנסה מ"מ לאו דטומאה בא מפני שנתן אחר שכבו בה ונטמאת כדכתיב אחרי אשר הוטמאה ואם כן מה נ"מ מה דהיא לא עשתה מעשה מ"מ האחר נתן שכבתו בה והוטמאה ודייק לשון הכתוב הוטמאה שהוא נפעל שנתטמאה מאחר אבל זונה שגם היא צריכה לעשות מעשה זנות וכל שנאנסה לא עשתה המעשה ומעתה לכך באחרי אשר הוטמאה פשיטא ליה לרבה דבעלה לוקה עליה משום דגם הוא מוזהרת ופשיטא דבעל לא גרע מינה אבל בזנות דהיא אינה מוזהרת הוה אמינא דגם לגבי דבעל לא מקריא זונה קמ"ל דאף משום זונה בעלה לוקה ומה דאמר לל"ב בעלה לוקה עליה משום טומאה היא לדיוקא דאינו לוקה משום זונה אף הבעל אבל אבל בעלה חייב עליה משום זונה דוקא הוא ולא היא כמ"ש ומזה ראי' לשיטת הכ"מ דהרי לדברי הה"מ יקשה קושית הר"א ממיץ דעכ"פ בלאו דאחרי אשר הוטמאה קאי עלי' וגם היא מוזהרת ולא הועיל הר"א ממיץ בתירוצו לפמ"ש דבזה גם הוא מוזהרת וע"כ דכל שלא גרשה לא נאסרה משום אחרי אשר הוטמאה ואם כן אין כאן רק משום זונה והיא אינה מוזהרת באונס כנלפע"ד דבר חדש ומעתה מיושב היטב קושיתו של מעלתו דכיון דעל זונה היא אינה מוזהרת ועל טומאה גם היא מוזהרת שוב מיגו דחל טומאה לגבי אשה חל גם כן על הבעל והיא איסור כולל או איסור מוסיף ועיין חולין דף ל"ז ע"ב בתוס' ד"ה ומה כיוצא בזה בשם רגמ"ה וכאן אין צריך לזה דהאיסור מוסיף עליו או כולל אותה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח ק"י ודו"ק ובשו"ת רמ"ע מפאנו סי' ק"ח באיסור חל על איסור ע"ש ולפע"ד צ"ע על שיטת הכ"מ מהא דאמר ביבמות י"א כי תבעי לך אליבא דרבנן כיון דאמרו רבנן טומאה בסוטה הוא דכתיב אין מקרא יוצא מידי פשוטו או דלמא כיון דאיעקר איעקר ע"ש לדברי הכ"מ גם לאו דטומאה אינו רק במחזיר גרושתו ואם כן לא שייך דאיתעקר מיהו י"ל דמכל מקום שם טומאה לא שייך רק בסוטה ולא במחזיר גרושתו משניסת אמנם על הה"מ קשה דהרי הוא כתב דמשום מחזיר גרושתו ודאי לוקה דזה פשטת הכתוב והרי הש"ס רצה לומר דאיעקר מפשטת הכתוב ואם כן יותר ראוי ללקות משום טומאה דמבואר בפשטת הכתוב באחרי אשר הוטמאה דשם טומאה לא יפעל על המחזיר גרושתו וכמ"ש התוס' שם ד"ה לרבות וד"ה צרתה ע"ש וצ"ע והנה מעלתו רצה ליישב קושיתו הנ"ל דאיסור טומאה מוסיף על הבועל דבשעה שזינתה עמו לא מצי חל איסור טומאה על הבועל דבלא"ה נאסרת עליו משום אשת איש ואף איסור מוסיף קל על חמור לא חל כמבואר בקדושין ע"ז ע"ש במקנה ובכריתות י"ד בתוס' ישנים ד"ה מודה ואם כן שוב חל איסור טומאה על הבעל במיגו דחל על הבועל והאריך בזה וכשאני לעצמי לא נהירא לי לומר דלא חל על הבועל בעת שזינה עמה איסור טומאה משום דאיסור אשת איש קדים ולפע"ד בכה"ג שגם איסור טומאה הוא משום אשת איש לא שייך לומר דאין חל דאם לא היתא א"א לא היתה נאסרת על הבועל דבפנויה ליכא טומאה ואיסור ועיקר האיסור משום איסור אשת איש ובכה"ג לא שייך לומר דלא חל איסור טומאה על אשת איש דשניהם מכח אחד תצמחנה ובכה"ג לא שייך לומר דאין איסור חל על איסור. וצ"ע בזה הכלל כי דיני איסור חל על איסור רבו כמו רבו ומה שהאריך בפלפול גדול אם נאסרת לבועל באשת כהן שנאנסה והביא דברי הח"מ סי' י"א ס"ק יו"ד ודברי המל"מ פ"ב מסוטה הי"ב ועל זה הביא דברי הברכי יוסף בסי' י"א שהקשה מסוטה דף וא"ו דאמרו שם דאונס בישראל משרא שרי ולגבי דהאי ליכא איסורא ועל זה האריך בפלפול עמוק ורחב ולפום רהיטא רציתי לומר דמה ראי' מיבם לגבי בועל דבבועל מהראוי לאסור טפי דהרי הבועל היה מזיד וכמ"ש הב"ש ס"ק ג' ואף דהמל"מ אזיל שם בשטת הש"ס דילן דלא ס"ל כהירושלמי ואף בבועל מזיד לא נאסרה עליו היינו משום דגזירת הכתוב הוא דכל דלגבי בעלה לא נאסרה גם לגבי בועל מותרת דהכי כתיב ונטמאה ונטמאה ודרשינן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אבל באשת כהן דאסורה לבעלה פשיטא דהבועל שהוא במזיד לא יהי' חוטא נשכר דהשתא בעלה שבודאי שוגג הוא ואנוס אפ"ה נאסרה עליו ומכ"ש הבועל שהוא מזיד אבל לגבי יבם ודאי דמותרת דהיבם הוא שוגג ואנוס וז"ב ודו"ק.