שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ח

לבאר דברי הרמב"ם הסותרים זא"ז בענין לאו דאחרי אשר הוטמאה לחכם אחד מקראקא מכתבו מגלה עפה הגיעני היום ואני אחוז בסבך הטרדות ובכ"ז לקחתי מועד להשיבו והנה אחל על סדר קונטריסו' במ"ש הרמב"ם בפי"א מגירושין הי"ד אשר הוא סותר למ"ש בפ"א מא"ב הכ"ב וגם סותר למ"ש פח"י מא"ב ה"ז והנה הכ"מ שם כתב שני תירוצים האחד כמ"ש הה"מ דלוקה היינו רק מ"מ כיון דהוה לאו שבכללות או דבפי"א מגירושין מיירי לאחר שגרשה אז כל שנטמאה אף שלא נתקדשה לאחר אסורה משום אחרי הוטמאה ולא מקרי לאו שבכללות דקאי על ראש הפסוק דמעל' וכתב לה ספר כריתות והיינו בשני אופנים אם שגרשה והחזירה לאחר שנתקדשה לאחר או אף בלא קידושין כל שנטמאה וגרשה אסור והנה מעלתו הביא דברי המהר"ם ב"ח ביומא פ"ו שכתב עפ"י דברי הכ"מ דקודם שגרשה גם כן אסורה בלאו אחרי אשר הוטמאה רק דאין לוקין אבל אם גרשה והחזירה לוקה ועל זה תמה מעלתו דאנה מצא כן בכ"מ דלתירוץ הראשון דהו"ל לאו שבכללות אין נ"מ בין גרשה ללא גרשה דבכל ענין הוה ליה לאו שבכללות ואין לוקה ולתירוץ השני כל שלא גרשה אין לאו כלל ולפע"ד נראה וטרם יהי' כל שיח נבאר דברי הה"מ והכ"מ דלכאורה אין דבריהם מוכרחים דמ"ש הה"מ דהו"ל לאו שבכללות אם כן למה ילקה במחזיר גרושתו והה"מ כתב כיון דפשטת הלאו הוא במחזיר גרושתו ולכך לוקה על מחזיר גרושתו ולא על טומאה הנה לא הביא ראיה לסברתו וגם מ"ש הכ"מ דלאחר שגרשה והחזירה לא מקרי לאו שבכללות גם כן לא ביאר מהיכן יצא לו זאת אבל אני זכיתי ומצאתי כי סברתי שניהם של הה"מ והכ"מ מבוארים דהנה התוס' ביומא דף ל"ו ע"ב ד"ה לאו כתבו וליכא למימר דלכ"ע לא לקי אלאו דטריפה דהו"ל לאו שבכללות דאצטריך לבשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו ולהוציא העובר את ידו דהא לטריפה דכתיב בהדיא לא הוה לאו שבכללות וכו' ולענין קדשים ועובר הוא דהוה לאו שבכללות הנה מבואר סברת הה"מ דלמחזיר גרושתו דכתיב בהדיא לא מקרי לאו שבכללות אמנם אח"כ הקשו בהא דאמרו במכות דף ח"י ולילקי נמי משום ובשר בשדה טריפה לא תאכלו התם לאו מלקות ממש קאמר אלא איסורא בעלמא ע"ש אבל במכות שם ד"ה ולילקי הקשו גם כן קושיא זו וכתבו דל"ח לאו שבכללות אלא כגון צלי אש שכולל נא ומבושל וכו' אבל הכא שכולל כל יוצא לבד ושם יוצא חדא הוא רק דהוה בכמה דרכים ל"ח לי' לאו שבכללות ע"ש וגם כאן הרי אחרי אשר הוטמאה הוא קאי לאחר שגרשה ואם כן הוא כולל כל שגרשה אסור להחזירה בין אם היתה לאיש אחר או שנטמאה כל שגרשה אסור להחזירה ולפ"ז י"ל דהכ"מ בתירוצו השני לא נאיד מהתירוץ הראשון דהו"ל לאו שבכללו' רק דלאחר שגרשה והחזירה שוב לא חשיב לאו שבכללו' דהרי כולל כל גרשה והחזירה בין שגרשה והחזירה לאחר שנתקדשה לאחר או שנטמאה וגרשה והחזירה אבל קאי על שהחזירה וא"כ דברי המהרמב"ח נכונים וגם הרה"מ אפשר דמודה להדין של הכ"מ דבגרשה אסור להחזירה ולוקה על לאו דאחרי אשר הוטמאה הן אמת דדברי התוס' קצת סותרים זה את זה דביומא כתבו דעל טריפה ודאי לוקה ואלו במכות משמע דעל טריפה אינו לוקה כלל דהו"ל לאו שבכללות ובאמת התוס' בקושייתם הקשו מהא דמחייב בשר מן החי משום בשר בשדה ואם כן על זה לא שייך תירוצם ואולי גם בשר מן החי היינו גם כן שיוצא דיצא ונפרש ממקומו וצ"ע בזה ועיין בתוס' חולין דף ק"ב ד"ה ובשר וד"ה אכל ועפ"י דברי התוס' ד"ה אכל מבוארים דברי התוס' ביומא דטריפה הוא ענין אחר ומפורש בקרא ויש לדחות עפ"ז דאין ראיה להה"מ מזה והנה בתוס' גיטין דף צ' ד"ה מה כתבו דבירושלמי פריך אמאי איצטרך קרא דלא יוכל בעלה אשר שלחה לשוב לקחתה תיפוק ליה דבלאו הכי אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים ומשני לעבור עליו בב' לאווין כן הוא הגרסא לפנינו ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ק"ד הגיה לעבור עליו בל"ת כמ"ש לפנינו בירושלמי וכן הגיה הגאון מהר"י פיק ז"ל ואני תמה על עצמי דגרסת התוס' כונה שאחרי שהלאו דמחזיר גרושתו הוא באם נתקדשה לאחר אם כן על זה לא צריך קרא דהו"ל מחזיר סוטתו ולרבנן הוה בלאו אף שלא היתה לאיש אחר ועל זה משני דקרא אתי לעבור בשני לאוין אמנם אי קשיא הא קשיא דהתוס' בב"מ דף ס"א כתבו דכל דאין לוקה לא שייך לעבור עליו בשני לאוין וכאן יקשה לב"ש הו"ל לאו שבכללות וא"ל דמחזיר גרושתו ע"ז לאו מפורש דז"א דלב"ש דגרושה אי אפשר זולת כשהיא דבר ערוה כמו שמפורש בקרא ומצא בה ערות דבר ואם כן זה הלאו מפורש יותר דהרי כתיב אחרי אשר הוטמאה דמה"ט דרשו רבנן דר"י בן הכיפר על מחזיר סוטתו משום דכתיב אחרי אשר הוטמאה וכמ"ש בתוס' יבמות דף י"א ע"ש ואם כן לב"ש דכל גרושה הו"ל מחזיר סוטתו ואם כן אדרבא זה מפורש יותר ושוב הו"ל לאו שבכללות והוא קושיא נפלאה ומזה ראיה לשיטת הכ"מ דלאחר שגרשה אסור להחזירה דזה לא מקרי לאו שבכללות וכמ"ש בטעמו דשם החזרה אחת הוא ומכ"ש לב"ש ודוק.