שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ז (ז׳)

והנה המהרי"ט חלק חו"מ סי' פ"א הקשה איך שייך לומר דאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריות הא כל שלא חל החיוב על נכסיו לא מצי לחול על גופו דהוה ליה קנין דברים ומ"ש בזה ליישב אינו מובן כמ"ש בבני יעקב והובא בקצה"ח סי' ר"ג ולפע"ד נראה דכיון דהוה אמירה לגבוה חל אף שלא היה רק דברים בעלמא דהוה כמסירה להדיוט ובזה יש לומר הא דפריך רבא מנזיר היינו כיון שלא מתכשר עד שיביא קרבנותיו אם כן שוב ל"ש אמירה לגבוה דהא דוקא היכא דאיכא רווחא להקדש הוא דאמרינן אמירה לגבוה כמ"ש התוס' בקידושין דף כ"ח וביו"ד סי' רנ"ח וכאן כיון של אמת כשר בלא זה שוב לא הוה אמירה לגבוה דהא בלא"ה יצטרך להקריב קרבנותיו ובזה יש לומר מה דמסיק ר"ה לענין נזיר כדקאמרת אבל בעולה הוה כאומר ע"מ שלא אתחייב באחריות והיינו דשם שפיר נתחייב דהו"ל אמירה לגבוה ודו"ק היטב שוב ראיתי שכ"כ למעלה כן.