שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ז (ו׳)

והנה בשנת תר"ח ד' ויקהל פקודי אמר לי הרב מו"ה אברהם קאמפף דהוא תמה על כלם דהא אמרו בכתובות דף קי"א ניהו דאחריות דעלמא לא קיבל עליה אחריות דנפשיה מי לא קיבל עליה ואם כן במזיק בידים גם כן ניהו דלא קיבל עליה אחריות דעלמא אבל אחריות דנפשי' מי לא קיבל וכ"כ למעלה בזה עליו ואני דחיתי אותו דש"ה דזה מכר כתובת אמו בלי אחריות וקיבל מעות בזה מסתבר דניהו דאחריות דעלמא לא קיבל אחריות דנפשיה מי לא קיבל ואטו יטול הלה מעות חברו ויאכל ויחדי ועכ"פ אחריות דנפשי' מי לא קיבל אבל במלוה על המשכון ניהו דנחשב ש"ש משום פרוטה דרב יוסף מכל מקום כל שאמר בפירוש על מנת שלא אתחייב באחריות אם כן שלא קבל שמירה מה לו במשכון של אחר ושייך לומר דכל אחריות אף דנפשיה לא קיבל דהא אינו רוצה לקבל אחריות אבל באמת אינו מוכרח כל כך אמנם לכאורה יש להבין דא"כ גם בפשיעה שייך לומר זאת דזה ודאי מקרי אחריות דנפשיה אך יש לומר דאחריות דנפשיה היינו מה שעושה פעולה לקלקל כמו התם במחילה שמחל אבל מה שלא שמר זה לא נקרא אחריות דנפשיה אמנם אחר העיון מצאתי בשו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' קט"ז שכתב דאף לענין פשיעה מקרי אחריות דנפשיה ומדמה להך דאמרו אחריות דנפשיה ומי יבא אחריו ועכ"פ לענין היזק בידים ודאי יפה אמר הרב הנ"ל דדמי לאחריות דנפשיה. ובגוף קושית התומים הנ"ל דהתם הוה מזיק בידים לפע"ד לק"מ דשאני בעלמא דאמר ע"מ שלא אתחייב באחריות אם כן היזק בידים ודאי קבל עליה אבל שם דאמר הרי עלי עולה על מנת שאקריבנו בבית חוניו אם כן הוא אמר בהדיא דרצה להקריבה בבית חוניו ובבית חוניו הוה מקטל קטלה בידים אם כן אמר בפירוש כן אף שמזיקו בידים אברא דלפ"ז יקשה על מהר"ם ג"כ שלמד משם דאחריות היינו אף בפשיעה ומה ראי' שאני התם דאמר בהדיא על מנת שאקריבנה בבית חוניו ולכך פטור אף מפשיעה והרי שם הוה היזק בידים ואפ"ה פטור אמנם נראה דבאמת צריך להבין מה פריך במנחות דף ק"ט שם יצא הא מקטל קטלה הא באמת הוא התנה כן ולמה לא יצא והא התנה כן וכ"כ התומים בהדיא ואם כן מה קושיא אמנם נראה דבלא"ה צריך ביאור הא דאמר רב המנונא נעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריות והא התוס' כתבו שם דלא שייך תפוס לשון ראשון ואחרון דהוה כאומר עד בית חוניו טרחנא והדבר תמוה דזה דוקא לרבא אבל לרב המנונא דאמר בהדיא דבבית חוניו לא צריך להטעם דלא טרחנא וא"כ קשה מה בכך דאמר הא תפוס לשון ראשון אמנם באמת בב"ק דף ק"ו אמרו שם דרב המנונא ס"ל תפוס לשון אחרון וע"ש אמרי בי רב ופירש רשב"ם דזה רב המנונא כדאמרו בסנהדרין ואם כן שפיר אמר דהוה כאומר על מנת שלא אתחייב באחריות ותפוס לשון אחרון וז"ב ולפ"ז נראה לפע"ד סברא נכונה דע"כ לא נחלקו אי לשון ראשון או אחרון רק שם דעכ"פ הראשון ואחרון הם שווים קצת רק דיש חילוק אי איסתרא או מעי אבל כאן להס"ד דלא נתכוין שלא באחריות ואם כן הלשון אחרון סותר לגמרי להראשון דבלשון ראשון נתכוין להקריב עולה ואחר כך אמר על מנת שאהרגנה דזה אינו עולה כלל ואף שלמים אינו ולא דמי לאומר חציה עולה וחציה שלמים וכדומה דעכ"פ קרבן הוה אבל כאן כיון דמקטל קטלה ל"ש כלל לומר תפוס לשון אחרון דזה אינו בגדר קרבן כלל דהרי שחט בחוץ ועל זה חידש ר"ה כיון דלא רצה להתחייב באחריות שוב שייך תפוס לשון אחרון ומה בכך דמקטל קטלה הא התנה שלא יתחייב באחריות ואם כן אחר ההקדש מצי להרגה ולפ"ז שפיר דייק המהר"ם דגם פשיעה בכלל ואף דשם הוה היזק בידים מכל מקום הרי התנה כן רק דשם שייך תפוס לשון אחרון דגם כשהרגה בידים הרי רצה שיהיה כן והרי נתפס לשון ראשון והיה הקדש רק שאינו חייב באחריות אבל בעלמא פשיטא דהיזק בידים אף שאינו חייב באחריות אחריות דנפשי' קיבל עליו ודו"ק היטב וזה דהקשה רבא בנזיר כל כמה דאינו מביא קרבנותיו לא מתכשר ואם כן עוקר לגמרי ענין נזירות דלא מצי חל כלל שם נזירות ובכה"ג אף אם נימא תפוס לשון אחרון בכה"ג ל"מ לחול כלל ועל זה אמר רב המנונא נזיר ע"כ כדקאמרת אבל בעולה לא שייך זאת ושפיר תפוס לשון אחרון ואינו עוקר הלשון הראשון ודו"ק היטב כי נתבאר דברי הש"ס כמין חומר ת"ל.