שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ד (ד׳)

והנה בתוס' דף ל"ב הנ"ל תירצו בשם הרשב"ם דאיצטריך קרא להיכא שמאי שיפרוש יהיה שלו כגון בכהן או לוי ע"ש ותיתי לי דכן אמרתי בראשית ההשקפה אמנם קשה לי לפי מה דמוקי הש"ס כר"ש דאין איסור חל על איסור לפ"ז בכהן שיוכל להפריש ויהי' שלו א"כ הו"ל איסור קל וא"כ אפילו לר"ש יוכל לחול בכה"ג ובשלמא כשאינו כהן אף דהפרשה והנתינה לכהן הוי ב' מצות כמ"ש הרמב"ן אבל כל שאינו יכול לתנו לכהן שוב לא מקרי הפרשה דאין ראוי לבילה אבל כל שהוא בעצמו כהן ראוי להפרישה ושוב הוי איסור קל ואפשר דאף בכה"ג אינו חל לר"ש וצ"ע. ובמ"ש למעלה דגם מיתה בידי שמים אין עשה דוחה לא תעשה שחייב מיתה בידי שמים מצאתי אח"כ בשאגת אריה סימן צ"ו שכתב כך בפשיטות ונהניתי.