שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע׳ (ד׳)

ומדי דברי זכור אזכיר במה שנתחדש לי בערב שבועות תרי"ז במה שהבין הרמב"ן בספר המצות שורש י"ד מדברי הרמב"ם פ"כ משבת דמחמר לא מקרי רק במחמר שהוא עושה מעשה בעצמו עם הבהמה ביחד והרמב"ן תמה ואמר דלאו דמחמר היינו כשהאדם אינו עושה מעשה בגופו רק מחמר אחר בהמתו ועיין בחינוך ובמעיין החכמה דף יו"ד ע"ב ד"ה מניח ליום השביעי והאריך בזה ואני תמה דאמאי לא הביאו מפסחים דף ס"ו והלא מחמר הוא והרי שם אינו עושה שום מעשה רק שתחב לו בצמרו ואפילו הכי איכא איסורא דמחמר וכ"ת ששם אין הכוונה לאיסור לאו רק לעשה שמודה הרמב"ן שלדעת הרמב"ם יש עשה דלמען ינוח דז"א דהרי שם אמרו מחמר כלאחר יד ומקשה דניהו דאיסור תורה ליכא איסור דרבנן מיהא איכא ומשמע דיש איסור תורה והיינו בלאו ובעשה לא שייך איסור תורה וגם שביתת בהמתו לא שייך בבהמה שאינה שלו וצ"ע ועיין בפר"ח סי' תצ"ה.