שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע׳

בשנת תרט"ו הגיעני שנית מהחריף הנ"ל תשובה בזה והנה מ"ש דאומן קונה בשבח כלי ועל זה כתב דספק הוא וגם דזה דוקא באומן שעושה היי"ש אבל הפועלים במה יקנו לק"מ דכיון שהאומן עושה המלאכה שוב מותרין הפועלים לעשות דבמלאכת העכו"ם האומן עוסקים ומ"ש דאימת הוה שבח כשכבר עשו לק"מ דהא באמת האומן עושה ובכל רגע משבח והמלאכה נגמר אחר כך והוא קונה בכל פעם ועיין בע"ז דף י"ט דבמכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה ומ"ש דאכתי בפועל לא שייך זאת דידו כיד בעה"ב לק"מ דמכל מקום כיון דהשבח מלאכה קנה דניהו דידו כיד בעה"ב אבל כל כמה דאינו נותן לו שכר טרחו קונה כמו אומן שפיר מקרי מלאכת עכו"ם וגם באמת זה חידש המחנה אפרים ולא קיי"ל כוותיה ואף בפועל אין ידו כיד בעה"ב להיות שלוחו כמ"ש כל האחרונים ומה שהביא מעלתו בשם האחרונים ליישב קושית החוות יאיר סי' נ"ג דלפמ"ש התוס' בשבת דף ק"נ דדיבור אסור משום ממצוא חפצך והוה איסור תורה ואם כן למה לי אמירה לעכו"ם שבות תיפוק לי' דאסור מה"ת וכתבו ליישב דמשום ודבר דבר הי' מותר לדבר מצוה ואמירה לעכו"ם שבות אסור אף לדבר מצוה ולדעת הפוסקים דשבות לדבר מצוה מותר יש לומר דאמירה לעכו"ם שבות הוא לאסור אף באומר לו מע"ש וציין על זה שכך כתב התוס' שבת ואני אומר בתו"ש לא מצאתי ועיין ריש סי' רמ"ג אבל באמת אי אפשר לומר כן דאם כן מה מבעיא בב"מ דף צ' חסום פרתי ודוש בה מהו מי אמרינן וכו' כי אמרינן לעכו"ם שבות באיסור סקילה וכו' או דלמא ל"ש וקשה הא בלא"ה שאני שבת דאסור מה"ת משום ודבר דבר היינו דלכך אסרו מדרבנן והיינו לפי מה דס"ל לרש"י דבשאר איסורים לא אסרינן אמירה לעכו"ם ואם כן בשבת האיסור מדרבנן משום ודבר דבר אבל אם נימא דיש איסור מה"ת אם כן היכא ס"ד לאסור בשאר איסורים דלא מצינו דאסרה תורה כלל ואני תמה דאם נימא דמשום ודבר דבר אסור מה"ת אם כן יהי' מקח וממכר מה"ת דהוה דבר והרי מקח וממכר אינו רק דרבנן לכ"ע ועיין בב"ק גנב ומכר בשבת דאינו איסור תורה ועיין רש"י ביצה דף כ"ז ע"ב גבי פיסוק דמים ושם דף ל"ז גבי גזירה משום מקח וממכר ועל כרחך דאינו רק מדרבנן ובתוס' שבת ריש סי' רמ"ג עשה עיסה בלוסה בדברי רש"י בע"ז ומזה הוליד מעלתו סעיפים וענפים אבל כל אלה אינו ואי אפשר לאסור אמירה לעכו"ם מה"ת בשום פנים וקושית החוות יאיר הנ"ל ישבתי לנכון בתשובה אחת אין כאן מקומו.