שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ז׳

בשנת תרט"ו הגיע לידי שו"ת בשמים ראש ובהקדמת ש"ב הגאון בעל כסא דהרסנא שם ראיתי איזה דברים בענין טומאה דחויה ואמרתי לרשום בקצרה מ"ש לתמוה על דברת התוס' יומא ז' ע"ב ד"ה מכלל שהקשו מה מייתי ר"ש ראי' מיוה"כ דלמא שאני יוה"כ דא"א בציץ ע"כ טומאה דחויה הוא בציבור אף בלי ציץ וע"ז תמה הגאון דש"ס ערוך הוא בפסחים ע"ז דאמרו דכ"ע טומאה דחויה היא בציבור ובעי ציץ לרצויי הרי דתנאי מתדבק הוא דאם טומאה דחויה הוא בעי ציץ לרצויי ע"ש אני תמה על תמיהתו דאמת דהש"ס הוכיח כן מדברי ר"ש ור"י שבזה היה הפלפול שבין ר"ש לר"י אבל התוס' הקשו על ר"ש גופא דמנ"ל זאת להניח יסוד דטומאה דחוייה בעי ציץ דלמא כל דא"א בציץ טומאה דוחה אף בלי ציץ וז"פ ומ"ש לישב קושית התוס' בפסחים שם ד"ה דלא שהקשו דלמ"ד טומאה דחויה מ"ש דטומאת גברי לא בעי ציץ וטומאת בשר טעון ציץ וע"ז כתב דהנה הא דנחלקו אי טומאה דחוי' או הותרה לא נודע מאין יצא להם וע"ז כתב דזה תלוי בזה דיש שני למודים במה דפסח דוחה טומאה חד יליף מבמועדו וחד יליף מאיש נדחה ואין ציבור נדחין ולפ"ז מאן דיליף מבמועדו הוה כמו בשבת דהותרה ואף דביומא מ"ז ע"ב משמע דטומאה דחויה הוא אף למאן דיליף מבמועדו נקל לדחות ומאן דסבר דחויה יליף מאיש נדחה ושם רק דחוי' ומעתה מאן דיליף מבמועדו שם לא כתיב לא טומאת בשר ולא טומאת גברי ובכל ענין דחי אבל אם יליף מאיש נדחה שם הי' טומאת גברי וטומאת בשר מגברי לא נוכל למילף כדאמרו בחולין ק"א דטומאת בשר חמיר דלית לי' טהרה במקוה א"כ צריך לציץ דמרצה וא"כ צריך ציץ עמו דכהן טמא מטמא בשר בחבת הקדש והנה באמת מה שהקשה על עצמו מיומא מ"ו יפה הקשה וכן מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז שדייק מזה דשבת הותרה וטומאה דחויה ע"ש ואף שבתשובה הארכתי לענין פ"נ ומילה ואפס קצה הזכרתי בי"ש סי' רס"ו אבל זה מפורש בש"ס ואינו נקל לדחות כמו שחשב בעל כ"ד גם גוף בנינו תמוה דלמאן דיליף מבמועדו הותרה והרי בפסחים ע"ז דמפרש מבמועדו ותיכף אמר הש"ס ע"ז דכ"ע טומאה דחויה היא ומקשה על המשנה דלא כר"י והא למאן דיליף מבמועדו הותרה ותימה עליו שבעודו עסוק בסוגיא הלז לא נתעורר בזה וגם תמוה דהרי התוס' ביומא דף וא"ו ע"ב ד"ה אמר כתבו דבפסח אף למ"ד הותרה מ"מ מהדרינן אטהורים והרי למ"ד הותרה יליף מבמועדו והוה כמו שבת דהותרה לגמרי וגם לפמ"ש התוס' מנחות ט"ו ד"ה ר"י דפסח דיש בו אכילה לא הותר א"כ יקשה הא דיליף מבמועדו ועשו"ת נו"ב מהד"ב חאו"ח סי' פ"ו ומ"ש על הגליון בזה גם מ"ש דחבת הקודש מכשיר אף דדעת הרמב"ם פ"י מט"א דאינו רק מדרבנן זה דוקא בבשר דהוא פסק דמטבחיא אבל באלים דהי' מקריב מנחה ומנחה צריך שמן א"כ הי' השמן מכשיר וצ"ע.