שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ו (ה׳)

והנה דרך אגב אזכיר לענין שביתת בהמתו ביו"ט שהמ"א האריך בסי' רמ"ו לחלוק על הרמ"א. והנה לכאורה הי' נ"ל ראיה לשיטת המ"א מהא דמבואר בב"ק דף ל"ז דמועד לשבתות אינו מועד לחול ופירש"י לפי שבשבתות בטל ממלאכה וזחה דעתו עליו ולפ"ז יקשה למה לא נקט מועד לשבתות אינו מועד ליו"ט דביו"ט יכול להשכיר בהמתו לעכו"ם ואינו בטל ממלאכה ולא זחה דעתו וע"כ דגם ביו"ט מצווה על שביתת בהמתו ושפיר הוה מועד ובאמת התוס' כתבו בד"ה הרי דבשבתות לפי שמלבושים נאים וחשובים הם אינו מכירם ואם כן גם ביו"ט שייך זאת ולכך נקט רק אינו מועד לחול אך לכאורה יש לעיין דגם לרש"י איך שייך שאינו מועד ליו"ט בשביל דאינו בטל ממלאכה דאם משכיר לעכו"ם אם נימא דשכירות קניא שוב אינו בהמתו של ישראל אז ופטור וא"ל דאם כן הוה בהמתו של עכו"ם וחייב דזה אינו דעכו"ם אינו חייב בשמירה ואם כן שוב פטור ומכ"ש כשמפקירה אינו בהמתו שלו מיהו אם נימא דביו"ט אינו מצווה שוב אין צריך להשכירה ולהפקירה אבל זה אינו דבחנם ודאי אינו נותן לעכו"ם לעבוד עמה וע"כ דהשכירה ואי נימא דשכירות קונה שוב לא נעשה מועד וגם לא נעשה מועד דמסתמא לא שכיחי בני ישראל בביתו של עכו"ם בשבת ואם כן פנים חדשות באו לכאן ואינו מועד לאותן בני אדם ולאותן בהמות שראה בבית ישראל וע"כ לא תני לה ואף דבשור חמר גמל נעשה מועד לכל אבל מ"מ לא פסיקא ליה דבאם לא נעשה מועד רק לשוורים אם כן בבית עכו"ם דיש שם חמורים וגמלים לא יהי' מועד וגם במועד לישראלים אינו נעשה מועד לנכרים דכמו זרים נחשבו בעיניו והרי אינם לובשים אותן המלבושים מידי דהוה אמועד לשבתות דאינו מועד לחול להירושלמי וע"כ לא פסיקא ליה ודו"ק שוב ראיתי בשיטה מטובצת דכתב דיש נ"מ בין טעם רש"י להירושלמי לענין מועד לשבתות אינו מועד ליו"ט ודבריו סתומים ולפע"ד כוונתו למ"ש ושמחתי ועיין בב"ק מ"ד דלענין מיתה לא קי"ל כר"י בשור של הפקר ועיין לח"מ פ"ח מנ"מ ובשיטה מקובצת שם הרגיש בקושית הלח"מ ע"ש.