שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ו (ד׳)

ובזה יש לומר דהרמב"ן שנסתפק בתנור גם הוא סובר כהרמב"ם ואינו מותר רק כשהוא מנהג המקום באריסות והוא באמת באריסות אלא שלפ"ז לא שייך לחלק בין שדה למרחץ רק באם מנהג המקום כן ובין בשדה ובין במרחץ אינו תלוי רק במנהג המקום מהו וכל שהי' מנהג המקום בין באריסות בין בהשכרה הי' מותר ואם כן הי' להם לכתוב כלל דהכל כמנהג המדינה ובאמת ברמב"ם מבואר כן בהדיא ובאמת להרמב"ם אין חילוק בין מרחץ לשדה ובין דרכו באריסות או בהשכרה בקיבולת ובפ' ששי משבת הלכה ט"ו לא הזכיר כלל חילוק בין שדה למרחץ ובין השכרה או באריסות והוא אינו מתיר רק כשדרך רוב אנשי אותו מקום להשכיר או באריסות וכ"כ הה"מ בהדיא דשדה ומרחץ לאו דוקא ואינו תלוי במהות המלאכה אלא לפי מנהג המקומות ולפ"ז המחבר שמחלק בין שדה למרחץ וכתב דתנור דינו כמרחץ ורחיים כשדה ע"כ שהוא כשיטת הה"מ שמחלק בין כשנתלה בקיבולת או בהשכרה ואחר כך בס"ב העתיק דברי הרמב"ם דתלוי ברוב אנשי המקום וברא"ש שהוא מקור הדין נזכר שהמנהג שכל מי שיש לו מרחץ ועל כן הדברים צ"ע ופשטת לשון הש"ע משמע שנמשך אחר הרמב"ם וזה אינו והעיקר לפע"ד כשיטת הה"מ והרמב"ן והפוסקים וכמ"ש הט"ז סי' רמ"ד לדעתם דכל שיש לתלות בשתי צדדי היתר הוא דמותר ודע דבשדה יש שלשה צדדי היתר דהיינו אריסות וקיבולת שמקבל כל השדה ונותן להישראל דבר קצוב או להיפך שהבעה"ב שוכר אותו בדבר קצוב לשנה בין יעבוד בשבת או ביום אחר ורק צד אחד באיסור דהיינו שכיר יום והא דלא כתב רק שני צדדים משום ששם קבולת אחת הוא ובמרחץ יש שלשה צדדים לאיסור דהיינו קיבולת שהנכרי מקבל זה אסור מדינא ושכיר יום גם כן אסור מדינא וקיבולת שמקבל כל המרחץ ונותן לישראל דבר קצוב גם זה אסור מצד מראית עין והנה בהא דאמרו פ"ק דע"ז מ"ש שדה דאמרי לאריסות קעביד מרחץ נמי לאריסותא קעביד ראיתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל שהקשה דהרי מכל מקום יש חילוק לשיטת מהר"י אבואב דס"ל דכשמשכיר להעכו"ם בדבר קצוב דהיינו שהישראל מקבל כל הריווח רק שנותן לעכו"ם דבר קצוב זה אסור מדינא במרחץ ועיין מ"א ס"ק ב' שהשיג על הב"ח ודבריו נכונים ואם כן שוב אף דהמרחץ גם כן לאריסות קעביד יש שני צדדים לאיסור ואסור והנה לא ביאר כל הצורך דהיה לו להקשות כיון דשקולים הם ההיתר והאיסור דהיינו האריסות וההשכרה לעכו"ם שיקבל ישראל דבר קצוב זה מותר וקבולת שהישראל נוטל כל הריווח והעכו"ם מקבל דבר קצוב ומכ"ש שכיר יום ואם כן הוה שקולים ובכה"ג אסור משא"כ בשדה יש שלשה צדדי היתר ולכך מותר ולפע"ד ל"ק דכל שהמרחץ לאריסות קעביד וגם יש היתר בקבולת שהישראל מקבל דבר קצוב אם כן כיון שגם בקבולת יש צד היתר אם כן מה"ת לתלות בצד איסור קבולת וכל שיתלה בקבולת יתלה בצד ההיתר וע"כ לא כתב הט"ז רק בבית דאין שייך אריסות אם כן מה"ת לתלות בקבולת טפי משכיר יום ויאמר שהי' שכיר יום אבל אם המרחץ לאריסות קיימא אם כן יוכל לתלות באריסות וגם בקיבולת של היתר מה"ת שיחוש שיתלה בקבולת של איסור זה לא מצינו ומה בכך שיש גם שכיר יום הא יש לפניו לתלות באריסות ובקבולת ושכיר יום הוה מיעוטא נגד אריסות וקיבולת של היתר וגם לצד קיבולת של איסור יש שני צדדים אריסות וקבולת של היתר ואם כן לכל אחד מצדדי איסור יש שתי צדדים של היתר כנגדו ושכיר יום וקיבולת של איסור הם ענינים נפרדים משא"כ בבית דאין אריסות כלל וז"ב מאד ודוק היטב כי ת"ל נפתחו שערי בינה בזה ועיין ברמב"ן בחידושיו לע"ז מבואר שסובר כשיטת הה"מ שנתלה באריסות אף שאין האמת כן ע"ש ובדברי הריטב"א בחידושיו לע"ז ראיתי דברים תמוהים שערבב השיטות לפע"ד דמ"ש להתיר בקבולת שדה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל ובעל התרומות והנה לא זכיתי להבין דברי קדשו דלהרמב"ם ודאי מותר בשדה וגם במרחץ ובית מותר לשיטתו כל שבאמת הוא כן וכמ"ש הה"מ שכן הוא שיטתו והרי לא חלק בין מרחץ לשדה ובין קבולת לאריסות ולבעה"ת שאוסר בבנין בית והוא שיטת ר"י שחולק על ר"ת הנה לפמ"ש הט"ז בשדה שיש לתלות באריסות ובקיבולת ודאי מותר ומ"ש דמרחץ מותר בזה"ז שדרכו להשכיר הנה זה לשיטת הרמב"ן אבל להרמב"ם צריך שיהי' באמת השכרה ואין חילוק בין מרחץ לשדה וגם בפורני ואולי כוונתו למ"ש רב נטרונאי והרא"ש דכל שהמנהג להשכיר שרי וכוונתו שמנהג כל איש להשכיר והי' צריך שיבאר אבל מה שסיים שזה שיטת מורו שקבל מפי רבו רבינו הגדול ז"ל הנה בכל מקום שכותב כן כוונתו להרמב"ן שהי' רבו של הרא"ה שהוא רבו של הריטב"א וכבר כתבתי שמהרמב"ן בחידושיו לע"ז מבואר כשיטת הה"מ ע"ש והר"ן אף שהביא שטת הה"מ אבל הוא הסכים להרמב"ם ועכ"פ סברת הט"ז בכוונת הה"מ מבואר היטב בהר"ן והרמב"ן שם ודו"ק היטב בכל מ"ש כי נכון לבי בטוח שיש לו פנים בהלכה ונתברר כל השיטות לאשורן והט"ז שכתב דבריו על הש"ע ובאמת הש"ע כתב לשון הרמב"ם ולהרמב"ם יש שיטה אחרת היינו לפי שהש"ע הרכיב גם דעת הרמב"ם לדעת הה"מ והר"ן ע"כ כתב הט"ז דרך פירוש אבל באמת לפע"ד דעת הה"מ הוא המחוורת והוא כעין דעת שלישית המכרעת ונזכר החילוק בין שדה למרחץ ובין אריסות לקבולת בש"ס ודו"ק והנה יש כאן עוד איסור משום שביתת בהמתו כמ"ש מע"ל בשם הרב אב"ד דשם ומ"ש הרב הגאון מוהרש"ק להשיב ע"ז כ"כ לעיל.