שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ו

שלום אל כבוד האברך המופלג השנון מו"ה אלישע הלוי לאנדא מקאטשין נכד הגאון מוה' זאב לאנדא מטארני אחיו של אבי בעל נו"ב. מכתבו הגעני היום ואף שלא ידעתי אותו מ"מ שאלתו רצוי בענין מלאכת שבת ע"כ חשתי ולא התמהמהתי לתת עין על זה ואשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר ויה"ר שלא אכשל בדבר הלכה. הנה שאלתו הוא חותנו הגביר קנה בית בתוך העיר מגוי ועשה בה מאנגיל ולא דר בבית הזה עוד רק משכיר הדירות והמאנגיל שייר לעצמו ודרך המאנגעלין שעובדים שם גוים אף בימות החול והם דרים שם בחדר הסמוך למאנגיל ואין שייך לו רק המפתח מהכיפה אשר יתנו שם הפשתן יש אצל נאמן הנתמנה מחותנו על זה ובכל יום יקחו הערלים הפשתן סכום קצוב למאנגיל ומכל חתיכה יקחו הערלים כל אחד א' צ"ל שיין קצוב והאנשים מהפשתן מפני שנתחייבו בקאנטראקט להוביל הפשתן ליום המוגבל לכן כל אחד חפץ פשתן שלו לגמור לכן בא השואל לשאול אם מותר לפועלים לעשות מלאכה בשבת ע"י מכירה או לא ועל זה האריך מעלתו להתיר ושאל חוות דעתי הנה מעלתו קיצר בשאלתו ולא ביאר היאך ימכור להגוי המאנגיל ואם כוונתו שימכור לו לשנה בעד כל השנה סך קצוב בין אם יעשה הרבה יותר אם מעט אין לו אלא דבר קצוב הנה אין ענינו כלל לשדה ומרחץ המושכר בסי' רמ"ג דזה בשכירות או בקבולת וכאן מוכר לו כל המאנגיל וראיתי למעלתו שכתב דמדברי המג"א סי' רמ"ד משמע דלא אסרו חז"ל שכר שבת אלא כשהוא דרך שכירות אבל לא דרך מכירה ואני אומר אחר המחילה הוא צעיר לימים ולא פסל לו עדן ארבעה טורי ולא עוד אלא גם באותו ענין שהוא עוסק לא עיין רק בפשטות הש"ע ומפרשיו ולא זו הדרך מי שבא להורות ולהביא צווארו בעול ההוראה ולשאול בזה צריך ללמוד היטב הדברים בטור וב"י השיטות והש"ס והפוסקים הנלווים ע"ז ובפרטות במקום הזה אשר הסי' רמ"ג רמ"ד רמ"ה רמ"ו הם סימנים קשים וכמה וכמה ענינים אשר יתבוללו במו אשר דמות אחת להנה ובמעט הבדל יתפרדו איש מעל אחיו ובאמת לא הבינותי אם מוכר דבר לעכו"ם איך שייך שכר שבת והנה סתם ולא ביאר איה מקומו של המ"א וכוונתו למ"ש המ"א ס"ק ח"י והנה יראה מעלתו עין בעין דהמ"א כתב דאין כאן שכר שבת דאין עכו"ם נותן לו שכירות כלל רק שקנה ממנו המכס והו"ל כאלו קנה ממנו סחורה לכן שרי מדינא כשהעכו"ם נוטל כל הריווח רק שאסור משום מראית עין שיאמרו שהוא עושה לצורך ישראל ודוקא אם מביאי' לו עכו"ם סחורה בשבת והוא מכרה קודם השבת שהעכו"ם יקבלו בשבת וזה מותר אבל אם העכו"ם עושה מלאכה בשבת והמלאכה נעשית בשבת בזה שייך מראית עין ובזה הן נסתר מחמתו מ"ש מע"ל דאף להחולקים שם היינו בדבר שאינו אצל היהודי רק בשכירות שאי אפשר למכור לעכו"ם בזש שייך שכר שבת אבל בדבר שהוא של יהודי והוא שלו שפיר יכול למכור ולא שייך שכר שבת הנה כל זה לפי הבנתו דמשום שכר שבת הוא אבל באמת לא שייך שכר שבת אם מוכר לו רק משום מ"ע ואם כן אדרבא אם אינן רק שכור אצל יהודי לא שייך כל כך מראית עין כמו אם הוא של יהודי ממש ועיין סי' רמ"ג ס"ב בהג"ה דאם אין המרחץ או התנור של ישראל רק שכרם מעכו"ם וחזר והשכירם מותר דאין שם הישראל נקרא עליו ואף דהמ"א שם ס"ק ג' מתיר אף בקנה אבל עכ"פ כל שאינו רק בשכירות אצל יהודי יותר שרי והיינו מטעם דיותר שייך מראית עין כשהיא של ישראל מכשהיה רק שכור אצלו ומ"ש מעלתו דאף בלי מכירה יש כאן יותר היתר מבשדה כיון שהוא בקבולת וכאן אם לא יעשה העכו"ם בשבת יהיה לו פסידא דיובילו למאנגיל אחר ואם כן נכרי אדעתא דנפשיה קעביד נפלאתי דמכל מקום אסור במרחץ וכל דלאו לאריסותא קעביד אף שעכו"ם אדעתי' דנפשי' קעביד מפני מראית עין ומרחץ גרע משדה וכמבואר סי' רמ"ג ואם כן אין מועיל זאת ומה שכתב דיש בכאן יותר היתר מבשדה כיון דהוא מטלטלין ואינו מחובר נפלאתי עליו איך עלה על דעתו בענינים אלו לגבב קולות מפשטת לשון הש"ע שאינו ענין לזה דשם הוא בהעכו"ם עושה מלאכה כמו חצר וכותל וקצירת שדה וכל שאינו פרהסיא ואינו מחובר שרי דלא שייך מראית עין אבל כל שהוא מפורסם אסור מפני מראית עין וגם תמה שלא הזכיר ממ"ש סי' רנ"ב דאפילו בתלוש כל שהוא עושה בביתו של ישראל אסור ודבר זה לא הזכיר כלל לא הוא ולא המ"מ ומ"ץ הגאון מוהרש"ק מבראד כלל גם מ"ש שהט"ז סי' ת"נ מתיר למכור רחנום שלו בהבלעה על חצי השנה או על שנה ופסח ושבת בנתים וכתב מעלתו שמאנגיל דין רחיים יש לו ואם כן יש היתר למכור והנכרי בשבילו עושה הכל רק דמוכר לו הישראל המאנגעל אף לימות החול רק דמתנה ליתן לו מכל חתיכה סכום קצוב ואין הגוי מוכרח לעבוד בשבת כי אם לא יעשה לא יתן לו ואם כן אם עושה העכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד ונפלאתי מאד איך יזדקק להוראה מי שאינו מבין פשטת דברי הט"ז והנה ערבב מכירה בשכירות כי מכירה היינו שימכור להעכו"ם כל הדבר בעד סכום כך וכך ובזה לא שייך בהבלעה ואין צריך שהעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד דהא העכו"ם קנה הדבר ממש אבל אם אינו מוכר בעד שכר קצוב אינו רק כמשכיר לו שיתן לו מכל חתיכה סך כך וכך וזה נקרא השכרה ודברי הט"ז שכתב שימכור לו בהבלעה על כל השנה הוא לאו דוקא כמ"ש בפרי מגדים שם ובמקור חיים לש"ב הגאון מליסא ז"ל וצ"ל וישכירם בהבלעה אבל למכור שרי בכל גווני והיינו שם דאינו בביתו ואינו רק משום חשש חמץ וגם משום מראית עין ליכא כיון דהוא בתלוש ואינו בביתו של ישראל אבל כאן בביתו של ישראל אסור משום מראית עין ואף אם מוכר לו אסור משום מראית עין שיאמרו שעושה לצורך ישראל והישראל שוכרו ומזה ידע מעלתו דאינו ענין למ"ש הנו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' י"ב לענין גג בקיבולת דשם הוה כשדה כמ"ש שם שנתפרסם הדבר ששוכרים בקבולת וגם ע"ז מסיים דיש חשש משום אורחים ואינו ענין לדבריו ועתה נעתיק עצמינו למ"ש בשם הגאון מ"מ ומו"ץ דק"ק בראדי שכתב בזה"ל ל"מ אם מכרו לזמן קצוב גם על ימות החול דודאי מותר אלא אף אם אינו מוכרו רק על השבת בלבד נמי מותר ואין בזה חשש הערמה ל"מ אם מלאכת המאנגיל אינו מלאכה דאורייתא דאין בו רק משום דמחזי כמתקן ובדרבנן ודאי מותר הערמה אלא אף אם הוא מלאכה דאורייתא כל שסגי במכירה לזמן אינו הערמה דלזמן באמת מוכרו בלב שלם דדוקא במכירת חמץ בפסח דהוא צריך קנין גמור לחלוטין ולא מהני קנין לזמן דהוה כקנין פירות הוא דשייך הערמה ולכך מהני גם במכירת בכור לנכרי וכמ"ש בספרי ספר החיים והרי מנהג בכל ישראל שמוזגי יי"ש שמחזיקים נכריות למכור בשבת ומוכרין לה היי"ש והשכר ואין פוצה פה והנה לולא ראיתי זאת כתוב לא האמנתי לדברים אלו והנה מ"ש אם אפשר למוכרו גם על ימות החול שרי נפלאתי על זה שהרי מכל מקום יש חשש שמא יאמרו שהישראל שוכרו ורק משום פסידא גדולה כמו במטבע הוא דשרי לפי דברי המ"א ובפרט בביתו של ישראל וגם בזה צריך למכור המאנגיל עצמו לשנה בעד כך וכך דאם לא כן הוה דבר שלא בא לעולם וכמ"ש בתוס' שבת להקשות על המ"א דמה מועיל הקנאת המכס דהוה דבר שלא בא לעולם ונדחק ועיין פרמ"ג שכתב דמפקיר המכס והפקר מועיל בדבר שלא בא לעולם וזה תמוה דאף שהב"ח כתב כן הדבר מבואר בסוגיא דצנועין ב"ק דף ס"ח דלא מהני הפקר בדבר שאינו ברשותו ועיין קצות החשן סי' רי"א ובתשובה הארכתי ליישב דברי זקני הב"ח ז"ל אבל לא קי"ל כן לדינא ועכ"פ בשבת אסור משום מראית עין ובפרט כשהוא בביתו של ישראל וגם תימה מה שהתיר למכור רק על שבת לחוד דודאי שייך מראית עין וכמ"ש בשו"ת צמח צדק סי' ל"ח ורמזו המ"א סי' רנ"ב ס"ק ט' וגם מעלתו הרגיש בדברי המ"א הנ"ל אבל לא ידע טעמו של דבר ומה שהקשה מעלתו מדברי הט"ז סי' ת"נ כבר כתבתי שהט"ז מיירי בהשכרה ולא במכירה אבל מכל מקום לענין איסור שבת לא מהני כלל גם מ"ש כאן מהערמה יפה כתב מעלתו דמה הערמה שייך במכירה שהוא מכירה באמת ורק במכירת חמץ שייך הערמה שאינו מוכרו בלב שלם ומוכרו לעני שיודע שאין לו מה לשלם אבל כאן לא שייך הערמה כלל והנה מ"ש דהערמה בדרבנן שרי אמת שכך כתב התב"ש לענין חמץ ואני מצאתי שכבר קדמו בזה התשב"ץ ח"א סי' קל"ה ובשו"ת לחמי תודה מהרב הגאון מהר"י בסאן הספרדי סי' ג' האריך הרחיב הדיבור בזה וגם ביאר שם דעל ידי השכרה שיהיה של עכו"ם לא שייך ענין הערמה כלל שהרי אינו מערים בענין ההשכרה ואם כן מכל שכן במכירה שודאי מותר ולא שייך בזה הערמה גם מ"ש לחלק בין מכירה לזמן דהוא קנין פירות לא שייך הערמה יפה כתב מעלתו דמה ענין זה לזה ויפה כתב שכ"כ בספר החיים שהרי רק ספר החיים פתוח לפני' ולא ספרי החיים והמתים שאם היה מעיין בראשונים ובאחרונים לא היה מוציא דבר זה מפיו ומה שהביא ממוזגי יי"ש תמהני דמה זו ראיה דשם מוכר לו ערב שבת היי"ש ואם כן אף מה שהיא מוכרת בשבת אינו רק שבות בעלמא ואם כן גם אם יחשדוהו שעושה עפ"י ישראל אינו רק שבות דשבות ובזה לא חיישינן כמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' כ"ט ע"ש אבל במלאכת המאנגיל ל"מ אם יש בו מלאכה דאורייתא אם כן שייך מ"ע ואף אם נימא דגוף המלאכה אינו רק דרבנן מכל מקום יש בו כמה מלאכות דאורייתא אם יתקלקל איזה דבר בהמאנגיל יתקנו בשבת וידליקו נרות וכדומה ודאי שייך מראית עין וכעין זה כתב בשו"ת צמח צדק סי' ל"ה וגם היהודי שמחזיק המפתח של כיפה הוא מוכרח לעמוד שם בשבת שיוציאו משום הפשתן ואם כן יש חשש שיסייע עמהם איזה דבר וגם חשש שמא יכתוב דעכ"פ צריכין לעשות איזה סימן איזה פשתן וכמה הוציאו משם וכמה יכנסו שנית להכיפה ויש לאסור ועיין בשו"ת לחמי תודה סי' ג' ד' שאחר כל הטרחות שטרח להתיר מכל מקום בביתו של ישראל ממש לא מצא צד להתיר וכ"כ במים רבים סי' ט"ו ט"ז י"ז דבביתו אין חילוק אף באין רואין אסור וחולק על שו"ת דברי יוסף אבל במקום שיש רואין גם דברי יוסף אוסר ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ל"ח ועיין שו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ח שמה שהבין בדעת הרמב"ם דכל שיש להישראל ריווח בזה אף שגם הגוי מרוויח אסור הנה הנו"ב סי' ל"ח לא כתב כן ודבריו נראים עיקר למעיין שם אבל גוף ההיתר שחידש הפ"מ בעצמו בזה הנה לפמ"ש יש חשש מראית עין אף במכירה וכמ"ש המ"א סי' רמ"ד ס"ק ח"י הנ"ל והנה מלאכת המאנגעל לפי מה שהגידו לי היא כעין גיהוץ המוזכר בסי' תקנ"א שמעבירין על הבגדים להחליקו כמ"ש הערוך ואם כן אפשר דיש לו דין חלוק המוזכר בסי' ש"ב ס"ה דמפשפשים בידים לרככו ואף במתכוין לצחצחו אינו רק כמלבן וליכא איסור תורה אך כפי אשר ששמעתי שמסיר הקסמים הנשארים מן האריגה ואם כן הוה כמכה בפטיש כמבואר סי' ש"ב ועיין מ"א ס"ק ח' וגם אם נתון במכבש בחזקה אסור משום שדומה לסתירה כשמתירו משם ועכ"פ לפע"ד הוא קרוב לאיסור תורה וגם יש בו כמה שבותים ויש לאסור ומכ"ש לפ"מ שהגידו לי קצת אנשים שהגוונים אדומים או שחורים וכדומה נעשה על ידי המאנגיל ודאי יש איסור תורה.