שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ב (ו׳)

והנה בהא דפריך על ר' יהודה והלא מצרף קשה טובא דהא הרמב"ם כתב פי"ב ה"א המחמם את הברזל כדי לצרפו במים הרי זה תולדת מבעיר וחייב ולפי זה מאי פריך והלא מצרף הא חובל ומבעיר לרבי יהודה אינו חייב רק בצריך לכלבו ולאפרו וכאן שאין מתכוין לצרף הכלי פשיטא דמותר והיא קושיא גדולה [ולפמ"ש למעלה י"ל דעיקר הקושיא הוא דהו"ל מכבה כדמקשה בירושלמי רק דכיבוי אינו חייב רק בצריך למקומו ולכך כיון דהוה מצרף הוה כצריך למקומו שוב הו"ל מכבה] וא"ל דבאמת זה תירוצו של אביי דהוה ליה דבר שאינו מתכוין דאם כן מה מקשה מבהרת דשם לא הו"ל מקלקל דהא לר"י הוה לי' התיקון מצוה דהוה לי' תיקון כדאמרו בדף ק"י שם אמנם נראה עפמ"ש בחבורי כת"י אשר החילותי בשנת תר"ד בדף מ"ט שם ושם ביארתי דכל מקלקל פטור משום דמלאכת מחשבת בעי ופירש"י בחגיגה דזה לא כתיב בשבת רק שנלמד ממלאכת המשכן והארכתי שם דבמקום דלא נלמד ממלאכת המשכן שוב חייב גם מקלקל ולפ"ז כיון דמלאכת הצירוף לא הי' במשכן רק שכן עושים הלוטשים ברזל וכמ"ש הלח"מ שוב מהראוי לחייב אף בשאינו מתקן כלל וכל שמצרף באופן שנעשה כלי וכעששיות של ברזל שהי' של כלים כמ"ש הלח"מ אם כן מהראוי לחייבו אף שאינו מתכוין הן אמת דק"ל על הלח"מ דא"כ למה לא משני דעששיות של ברזל לא הי' של כלים ול"ק כלל אך נראה כיון דבעששיות של ברזל שהי' של כלים הוה אסור שוב גזרו אטו צירוף שהי' של כלים וכיון דמשכחת לה שיהיה אינו מתכוין אסור מדאורייתא שוב אף בצירוף דרבנן אסרו ואם כן כאן דבכלים הי' אסור מן התורה שוב אף בשאינו של כלים אסור מדרבנן ובזה מיושב דברי הרמב"ם דלכך הוכרח תת טעם דאין שבות במקדש ומה שהקשה הלח"מ על הה"מ לפמ"ש בעצמו פי"ב משבת ולפמ"ש כאן א"ש ודו"ק ומ"ש הה"מ על הראב"ד שכתב דמצרף היינו מכה בפטיש והוא תמה שאין עושין כן בגמר מלאכה לפע"ד יש לומר לפמ"ש הר"ן פרק כלל גדול ברי"ף גבי מכה בפטיש בשם הר"ח אפשר דגם כאן הוה כמחליק המתכת והוה כמכה בפטיש.