שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ב (ה׳)

ולפי זה מבואר היטב הך דהקמת המשכן דשם כיון דע"פ ד' יחנו וע"פ ד' יסעו אם כן כל המסעות והחניות כלם היו צריכים ואי אפשר שיחנו במקום אחר בלתי שיפרקו במקום הזה אם כן שוב אי אפשר לחניה בלי הפריקה ממקום הראשון ושוב הוה ליה כאלו הפריקה גרם לחנייה וז"ב מאוד ולפי זה לר"ש דבעי שיהיה התיקון יותר טוב כמ"ש בדף ק"ו ולכך הקשו לר"ש לא משכחת סותר על מנת לבנות ועל זה כתבו בדף נ"א דבסותר כיון דאי אפשר לאשכוחי שיהיה יותר טוב משלא הימ בנוי שם לעולם ע"כ דבהכי סגי ובדף צ"ד אמרו דמשכחת לה שיהיה יותר טוב ובזה נאדו ממ"ש בדף ל"א כמ"ש המהרש"א אבל לא צריכין למ"ש המהרש"א דלא נלמד מהקמת המשכן ולפמ"ש באמת לר' יהודה שפיר למדו מהקמת המשכן לענין שלא במקומו חשוב כמקומו מטעם דכתיב ע"פ ד' יחנו אבל לענין זה שיהיה טוב יותר משלא יהי' בנוי שם מעולם לזה אי אפשר ללמוד מהקמת המשכן דשם לא היה טוב יותר וע"כ דסגי בהכי ודו"ק. ויתכן עוד שלא יהיה סתירה. כלל בדברי התוס' דיש לומר דזה תלוי במה שנחלקו רש"י ותוס' דלרש"י מלאכה שאין צריך לגופה לר"ש הוא כשיותר היה ניחא ליה שלא היה בעולם אותו הדבר ולפי זה לענין סותר על מנת לבנות שפיר כתבו בדף ל"א דלא משכחת לה שיהא מתקן בסתירה זו יותר משלא היה בנוי שם מעולם דזה אי אפשר כלל אבל בדף נ"ד שם כתבו הפירוש כפי שיטתם דבעי שיהי' לצורך אותה מלאכה כמו שהיה במשכן ולכך הוצרכו שיהי' הבנין אחרון יותר טוב ואם כן אף שאינו ניחא ליה טפי מאלו לא היה בנוי בתחלה מ"מ כל שהבנין יותר טוב מהראשון מקרי תיקון לשיטת התוס' והוה דומיא דמשכן דאף דהפריקה והחניה היו צריכין שניהם גם יחד אפילו הכי כיון שהוא תיקון יותר שהם היו צריכים ללכת לארץ א"כ החניה יותר טוב שהם יותר מוכנים לעלות לארץ לכך חשוב תיקון ודו"ק ועיין בירושלמי פרק כלל גדול ה"ב ור"פ הבונה דאמר מה בנין הי' במשכן שהי' נותנים קרשים על גבי אדנים ולא לשעה הית' אר"י מכיון שהי' חונים ונוסעים ע"פ הדיבור כמו שהיה לעולם אר"י בר בון מכיון שהי' מכניסם לארץ כמו שהוא לשעה הדא אמרה בנין לשעה בנין ועכ"פ מבואר דהי' צריכין הפריקות והחניות וא"כ דברי התוס' מבוארים וז"ב ומובטחני שיש לו פנים בהלכה והמרכבת נדחק מאד שם בזה. והנה בירושלמי פריך על עששיות והלא קא מכבה ובש"ס דילן פריך והלא מצרף ולפע"ד נראה דדא ודא אחת היא דהנה באמת צריך להבין הא כיבוי הוה קלקול וצריך שיהיה סותר על מנת לבנות במקומו וכבר העיר בזה בשו"ת מוהר"ם סופר הנ"ל אמנם לפמ"ש אתי שפיר דכל שהקלקול גורם לתיקון הוה ליה כסותר ע"מ לבנות במקומו ולפי זה כיון דמצרף אם כן בא הצירוף על ידי שכיבה דמחמת הרתיחות תוכל להשבר רק שעל ידי המים שצונן מחזקו כמ"ש רש"י ואם כן בא על ידי זה ושוב הוה ליה התיקון בא על ידי הקלקול של הכיבוי ובכה"ג שוב הו"ל כמו סותר על מנת לבנות במקומו ולפי זה בשלא הגיע לצירוף שוב אינו בא התיקון מיד ולא שייך מכבה ולא מצרף ובמ"ש יש ליישב מה שהקשיתי זה רבות בשנים וכבר נדפס על שמי בדרוש הנקרא אמרות טהורות במ"ש התוס' דבשוחט בשעת הקלקול בא לו התיקון שמוציא מידי אברמה"ח והקשיתי דאם נימא מי איכא מידי וא"כ גם לישראל אסור כ"ז שמפרכסת ואם כן לא בא התיקון מיד רק אחר כך ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דכל שאי אפשר להתיקון בלתי הקלקול פשיטא דגם כשבא אחר כך גם כן מקרי תיקון וגם כאן אי אפשר להוציא מידי אבמה"ח בלתי שחיטה ובזה מקרי תיקון אף שאינו בא מיד ושאני חובל ומבעיר דהתיקון יוכל להיות על ידי אפר אחר או דם אחר רק דגם בזה הדם ואפר יש תיקון ובזה כיון שבא אח"כ לא חשוב תיקון אבל כל דהתיקון אי אפשר מבלעדי הקלקול מקרי תיקון אף שאינו בא מיד ודו"ק.