שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ב (ד׳)

והנה בירושלמי פ"ג דיומא הלכה ה' רצו לומר דר' יהודה דאמר עששיות של ברזל הי' מרתיחין ביוה"כ וגם הי' מתכבין ביוה"כ דאתי כר' שמעון דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור וראיתי בספר ריטב"א שנדפס באובן שם נדפס חידושים בסוגיא דמצרף בשם הגאון מוהרמ"ס שתמה על זה דהיאך ס"ד לומר כן והא משנה שלימה שנינו בשבת קכ"א ועל עקרב שלא תישך אמר ר' יהודא מעשה בא לפני ריב"ז בערב ואמר חוששני לו מחטאת הרי מבואר דר"י ס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וכן תמה על התוס' שבת דף צ"ג ד"ה אתי חתרו למצוא מקום מהיכן יצא לו לש"ס דר"י ס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ולא הביאו הך דדף קכ"א וכמ"ש בה"ג פכ"ד משבת ראיה זו ע"ש שנדחק ובאמת שזה תימה גדולה ואני מצאתי ברז"ה בשבת גבי לא מן הפתילה בשביל שעושה פחם שכתב גם כן דר"י עיקרו נלמד מדף קכ"א אך לפע"ד נראה דאין משם ראיה כלל דהנה במשנה ה' פ"ב דעדיות אמרו ועל הצד נחש בשבת אם כמתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב ולפי זה שם שהיה מעשה בערב שצד נחש אבל לא נודע כוונתו אם נתכוין בשביל שלא תישך או בשביל רפואה לכך אמר ריב"ז חוששני לו מחטאת דאולי כוונתו הי' לרפואה ובזה מדוקדק מ"ש ריב"ז חוששני לו מחטאת דלשון חוששני משמע שהוא ספק והיינו דנסתפק בכוונתו לשם מה כוון ולכך אין ראיה משם ויש לי להמתיק הדברים דהנה שם לא היה עקרב רץ אחריו וכמ"ש רש"י ואם כן לא היה ברור שמתירא שלא תישך אם כן יש יותר סברא לתלות שנתכוין לרפואה ולכך אמר חוששני ולכך הוצרכו התוס' להביא ממקומות אחרות ואם כן גם דברי הירושלמי נכונים דבאמת מהמקומות שהביאו התוס' כבר כתב בשלום ירושלים דיש לדחות ומשבת דף קכ"א באמת אין ראיה אבל באמת כיון דר"י ס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב יותר מסתבר דמ"ש חוששני לו מחטאת הוה גם אם נתכוין שלא תישך וכפירש"י לכך כתב הבה"ג ראיה משם ודו"ק. והנה מדי שוטטו עיני ראיתי במהר"ם בן חביב בכפת תמרים בסוכה ל"ג שם האריך בענין מלאכה שאינה צריכה לגופה והביא שיטת רש"י ותוס' דרש"י ס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה הוא כל שלא ניחא לי' כלל ולא היה צריך לו רק לסלקה מעליו והתוס' ס"ל דאף בניחא ליה רק שאינו כפי הצורך שנשתמט במשכן ג"כ מקרי מלאכה שאינה צריכה לגופה ועל זה הקשה שם דבמשנה יש סתירה דאמר אם כמתעסק שלא ישכנו פטור דמשמע הא כדי לשחוק בו חייב ואלו בסיפא תנא אם לרפואה חייב משמע הא לשחוק בו פטור ולפע"ד נראה בזה דהנה יש לדקדק עוד בלשון אם כמתעסק למה נקט לשון כמתעסק אמנם נראה דהנה המשנה מתחיל שלשה דברים אמרו לפני ר"י סתם ולא אמר בה לא איסור ולא היתר ופירשן ר"י ב"מ ולכאורה צריך ביאור למה לא פירשן ר"י בעצמו אמנם נראה דר"י ב"מ פירש במה נסתפק ר"י והוא פירש מה שאין ספק בו אם לפטור אם לחיוב ובזה נסתפק ר"י והנה התוס' דף כ"ד הקשו ופירש"י למה במפיס מורסא כדי לעשות פה חייב הא ברצונו היה שלא היה לו מורסא כלל וע"כ הכריחו כפירושם ולפע"ד זה שנסתפק ר"י אם בכה"ג שנתכוין לעשות פה חייב לר"ש אם לא ובא ר"י ופירש דלעשות לה פה חייב כפירוש התוס' והנה כבר נודע דמתעסק היינו שלא נתכוין כלל לעשות זאת והנה לא ישכנו נחש שלפירש"י היינו לגמרי מתעסק שלא רצה כלל בזה ולא נתכוין לה ולכך פירש ר"י דדוקא במתעסק פטור הא לצחק נסתפקו כ"י וזה הי' ספיקו ולכך נקט דאם לרפואה ודאי חייב אבל לצחק ואינו לרפואה יש להסתפק ומיושב קושית המהר"מ ב"ח דבאמת גם בזה חייב והריב"מ לא פירש רק דבזה לכ"ע פטור ובזה לכ"ע חייב ובלצחק יש להסתפק ובזה מדוקדק שבמפיס מורסא נקט החיוב קודם ובצידה נקט הפטור קודם ולפמ"ש א"ש דרצה להשמיעינו במה שהי' ספקו של ר"י ואמר דבמפיס מורסא נסתפק ר"י אי בלעשות פה הוא חייב שבזה לא מסתבר לי' לשיטת רש"י ובצידה דוקא במתעסק פטור אבל כל שנתכוין לצחק חייב וכמ"ש ובזה נראה לפע"ד לפרש הא דאמרו בשבת דף ק"ז ע"ב הצדן לצורך חייב וכו' מאן תנא אר"י א"ר ר"ש הוא איכא דמתני לה אהא המפיס מורסא בשבת וכו' איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת וכו' והיא תימה דמה נ"מ על איזה מהן תני והלא בכלן הטעם משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ולא ראיתי בהחפזי מי שעמד בזה ולפמ"ש א"ש דהנה במשנה תני סתם הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור והנה הלשון שלא לצורך סתום די"ל דאף שצדן לצחק כל שאין צריך לגופה פטור וזה דקאמר דעכ"פ ר"ש הוא דלר"י בכל ענין חייב ואח"כ מפרש דיש לומר דקאי בלמפיס מורסא דאם להוציא לחה פטור אבל בלעשות לה פה לא נודע אם חייב ועל זה אמר איכא דאמרי דקאי על הצד נחש שלא ישכנו וכמ"ש ובזה יש ליישב קושית התוס' בשבת ג' דשמואל פסק דבצידה פטור ומותר כר"ש והרי בדף מ"ב ס"ל כר"י במלאכה שאין צריך לגופה ולפמ"ש יש לומר דכל שצריך עכ"פ לדבר רק שאינו כמו שהי' במשכן ודאי מחייב ר"ש אבל בצידה שלא ישכנו פטור ובזה יש לומר דחוששני מחטאת קאי באם נסתפק אם כוון עכ"פ לצחק בו ודוק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים ת"ל ועיין במרכבת שם שרצה לחדש דלכך ביאר הרמב"ם דפסיק רישא ולא ימות היינו כשצריך ראש העוף לצחק בו קטן וחתך ראשו והערוך פירש שצריך לדם וחתך ראש העוף וכתב הוא דבכה"ג דהערוך לא נתכוין כלל לחתיכת הראש אלא להוציא הדם ובכה"ג פטור להרמב"ם ע"ש שהאריך ובאמת שכבר הבאתי הלא מראש בשם המחנה לויה שחילק כעין זה ודחיתי לעיל זאת יעו"ש ועיין בישועת יעקב סי' ש"ג וסי' שט"ז וסי' שכ"ז כתב גם כן כהמרכבת ולפמ"ש אי אפשר לומר כן והנה במרכבת שם האריך במ"ש התוס' דף צ"ד בד"ה ר"ש דסותר על מנת לבנות לא מחייב ר"ש כ"א בשהבנין האחרון יותר טוב מן הראשון ובמהרש"א הקשה דהא בדף צ"א כתבו התוס' בעצמם דאי אפשר שיהי' בנין האחרון יותר טוב מן הראשון ומ"ש בזה דהתוס' כאן סותרים למ"ש שם וס"ל דלא למדו מהקמת המשכן כלל רק ממלאכת המשכן יפה תמה בזה המרכבת שם דבש"ס שם למדו מהקמת המשכן אמנם לפע"ד נראה דהנה צריך ביאור מה דאמרו שם דר"י ס"ל דסותר על מנת לבנות במקומו הוה סתירה שלא לבנות במקומו לא הוה סתירה ולא נודע טעמו של דבר וגם מה דאמרו שם כיון דכתיב ע"פ ד' יחנו וע"פ ד' יסעו כמאן דסותר על מנת לבנות במקומו דמי והוא תימה דס"ס אינו במקומו אך נראה דשם קאי אליבא דר' יהודה דר' יוסי ס"ל כר' יהודה והנה התוס' בשבת ק"ו ד"ה חוץ כתבו בשם ר"ת דהא דחשיב לר"י מקלקל בצריך לכלבו ואפרו לפי שלא בא התיקון באותה שעה אלא לאחר מכאן דלאחר שנעשית חבורה ואחר שכלתה ההבערה בא הדם והאפר אבל בשוחט בשעתו בא לו התיקון אבל ר"ש פוטר משום מלאכת שאין צריך לגופה וקורע על מנת לתפור אף דאינו בא התיקון בעת הקלקול כיון שהקלקול גורם תיקון יותר טוב לבסוף ותיקון גמור הוא שאינו יכול לעשות התיקון אלא על ידי הקלקול ע"ש ולפי זה אני אומר דבר נכון דלכך סותר שלא ע"מ לבנות במקומו לא חשיב סתירה הוא משום דכיון דבאמת בא התיקון אחר הקלקול אם כן בשלמא במקומו שאי אפשר שיהיה תיקון רק על ידי הקלקול שהרי אם לא יסתור לא יוכל לבנות במקומו אם כן אי אפשר לבא בלתי הקלקול אם כן הוה ליה כאלו התיקון בא על ידי הקלקול והוה ליה כבא בשעת הקלקול אבל בשלא במקומו כיון שהתיקון הי' יכול להיות גם בלי הקלקול שיכול לבנות במקום אחר אם כן שוב אינו התיקון בשעת הקלקול שהרי הקלקול גרם לזה התיקון שוב לא מקרי תיקון וז"ב מאוד כשמש.