שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״א (ה׳)

והנה לכאורה צ"ב בהא דאמרו לר"ש מותר דבר שא"מ וקשה למה יהי' מותר הא לא גרע משוגג דאסור מה"ת וא"כ גם בשבת למה יהי' מותר מה"ת וצ"ל דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וא"ע כל שא"מ שרי אברא דלפ"ז בשאר אסורים מהראוי להיות גם לר"ש דבר שא"מ אסור והלא מבואר בזבחים צ"א דלר"ש מותר אף דהוא שאר איסורים וא"ל דשאני התם דהוא כיבוי של מצוה אכתי קשה דהא ר"ש מתיר בכלאים משום דבר שא"מ ועי' ב"ק קי"ג ועי' סנהדרין פ"ד לענין חבלה וצ"ל דאף דדבר שא"מ גרע משוגג דשוגג הוא בגוף הדבר וכאן בגוף העשייה הוא מזיד רק שא"מ לאיסור מ"מ בחד צד עדיף טפי דשם גוף הפעולה שעשה הוא האיסור אבל כאן גוף הפעולה שעשה הוא מותר רק שנמשך בתוכו גם איסור וכיון דאינו פ"ר ואינו ודאי שיעשה האיסור ואינו מכוין לזה לכך שרי ולפ"ז בפ"ר ודאי אסור לר"ש בשאר איסורים דעדיף משבת ובזה י"ל דלכך אסר ר"ש אף בלא ניחא לי' בשאר איסורים משום דשם ל"ש מלמ"ח וע"כ עובר העבירה וכ"כ הרא"ש והתוס' אלא שאני המתקתי הדברים אברא דלפ"ז צ"ב לר"י דס"ל דבר שא"מ אסור בשלמא בשאר איסורים שפיר דלא גרע משוגג אבל בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה למה יאסר וצ"ל דמכאן ראי' ברורה לשטת התוס' ביומא ל"ד דר"י אוסר דבר שא"מ רק מדרבנן וא"כ הא מדרבנן אף דלא נתקיים מחשבתו כמו בזרק ארבע ונתכוין למשנה וכדומה דפטור אבל אסור וה"ה דבר שא"מ ועי' ב"ק כ"ו איברא דאי קשיא הא קשיא דא"כ. מ"פ שם ומי אמר אביי הכי והא אמר אביי דקרא אתי לר"י דאמר דשא"מ אסור ומה קושיא שאני שאר איסורים דהוא מה"ת דבר שא"מ אבל בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ולכך מתיר ר"י בא"מ ואף דמדרבנן אוסר הא אין שבות במקדש וא"ל דזהו תירוצו של הש"ס דא"כ לא הי"ל לומר אבל הכא צירוף דרבנן הוא והיו לו לסיים ה"מ בשאר אסורים אבל בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ובאמת שיש מקום לדחוק לכוין זאת בהתירוץ של הש"ס והי' מיושב הרבה קושיות אבל פשטת הענין אינו מורה כן אך נראה דבאמת כאן הוה פ"ר רק דלאביי לס"ד ס"ל דר"ש מודה גם בפ"ר ע"ש בתוס' ובתוס' ישנים ולפ"ז זהו לר"ש אבל לר"י כיון דהוה פ"ר שוב הוה מלאכת מחשבת ומהראוי לאסור מה"ת גם בא"מ כיון דע"כ נתכוין לזה דהו"ל פ"ר ולכך הוצרך לשנויי דר"י מודה בצירוף דרבנן שוב ראיתי שהתוס' תירצו באמת והביאו גרסא ה"מ בכה"ת אבל בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אמנם אי קשיא הא קשיא דמ"פ בזבחים שם והא קמכבה והיינו לר"י דס"ל דבר שא"מ אסור ומה קושיא הא באמת צ"ב דמה קושיא והא קרא כתיב אשה ריח ניחוח כדאמר שמואל ורש"י הרגיש בזה וכתב דכיון דאסור דבר שא"מ א"כ ע"כ עקר לי' למשמעות דקרא למדרשי' נחת רוח כאישים ולפ"ז כיון דגם לר"י דבר שא"מ אינו אסור מה"ת א"כ מה"ת כוונת הכתוב אשה (מה"ת) היינו לנסך ע"ג האש וא"כ מדרבנן לא אפשר למעקרי' לקרא וכמו לר"ש דדשא"מ מותר אף דמדרבנן אסור והיא קושיא נפלאה וצ"ל דשאני שאר איסורים דלר"י מה"ת אסור אברא דאם נימא דלר"י גם בשאר איסורים אינו רק מדרבנן קשה וצ"ל דכיון דהוה פ"ר בזה בודאי ר"י מודה דאסור מה"ת כיון דהוה מלאכת מחשבת וכאן הוה פ"ר ובזה יש לישב דברי הרא"ש דכתב פ' ש"ש בשבת להביא ראי' מהא דמקשה והא קמכבה דע"כ גם הערוך מודה דפ"ר דלא ניחא לי' בשאר אסורים אסור מה"ת דאל"כ מ"פ והא קמכבה ותמהו כלם דהא הש"ס משני כר"ש וא"כ מוכח אפכא ולפמ"ש א"ש דבאמת לר"י אף דדבר שא"מ אינו רק מדרבנן מ"מ בפ"ר ס"ל דהוא מה"ת וא"כ מוכח דהערוך מודה דאל"כ אכתי קשה דהא הוה פ"ר דלא ניחא לי' וע"כ דבשאר איסורים מודה הערוך אבל לר"ש דס"ל דבר שא"מ שרי אף בשאר איסורים ומטעם דלא נתכוין לעשות האיסור והוא נמשך ממילא ורק דבפ"ר מודה ר"ש ולפ"ז כל דלא ניחא לי' שרי דהו"ל מלש"ציג ואף דבשאר איסורים ל"ש משא"צ ל"ג מ"מ כיון דכל עיקר דא"מ דשרי בשאר אסורים לא למדו ר"ש רק משבת וכמ"ש בשטמ"ק ב"ק הנ"ל וא"כ ממילא כל שבשבת מותר שוב בשאר אסורים שרי אף דל"ש משא"צ ל"ג אבל לר"י דאדרבא שבת למד משאר איסורים וא"כ ממילא אף דהוה פ"ר דלא ניחא לי' מ"מ זה לא מקרי רק מלאכה שאצל"ג וכמ"ש ובפרט באפשר בטפות דקות דהוה מלשאצל"ג וא"כ כל דבשאר איסורים ל"ש זאת גם בשבת חייב ודברי הרא"ש נכונים דלהס"ד דאתיא כר"י ועקרו נמשך משאר אסורים א"כ שוב אסור ול"ש פ"ר דלא ניחא לי' משא"כ לר"ש ודו"ק היטב כי אף שיש לפקפק אחר העיון יתישבו הדברים ואני לא כתבתי רק כפי העולה ברעיוני בראשית ההשקפה ובזה יש לי לומר מה דמדמה המרכבת הך דטפות גסות למ"ש הש"ג י"ל דל"ד דשאני לענין שבת דבעי מלאכת מחשבת שפיר כתב הש"ג דכל דאפשר בדקות הו"ל משאצל"ג ושרי בשבת משא"כ שאר איסורים אסור אף במשאצל"ג וא"כ גם פ"ר דלא ניחא ליה וגם דאפשר בטפות דקות ג"כ אסור ובזה מיושב היטב הא דפריך ושמואל מי סבר לה כר"ש והאמר שמואל בגחלת של מתכת והא הו"ל משאצל"ג ותמהו התוס' דקארי לה מה קארי לה הא שאני משאצל"ג מא"מ ובשאר איסורים ל"ש משאצל"ג ולפמ"ש א"ש לר"ש ע"כ שאר איסורים נלמד משבת וא"כ אף דל"ש משאצל"ג מ"מ פטור אף בשאר איסורים ודו"ק היטב אברא דמה שחדשתי דפ"ר דלא ניחא לי' דשרי לר"ש לפי' הערוך הוא בשביל דהו"ל משאצל"ג ולפ"ז אם נימא דמשאצל"ג אסור שוב ל"מ אף דלא ניחא לי' א"כ נסתרו כל דברי המרכבת שהאריך לישב דברי רבינו עפ"י דברי הש"ג ולפמ"ש כל דברי הש"ג אינו רק בשביל דהו"ל משאצל"ג והרי לדידן לא קי"ל כר"ש ומשאצל"ג אסור וגם צ"ב מה דמשני ל"צ דאית לי' הושענא אחריתא ולמד הערוך מזה דהו"ל פ"ר דל"נ לי' וכ"כ גבי הא דמשני ל"צ דעביד בארעא אחרינא דהיינו משום פ"ר דל"נ לי' והא כל עיקר ההיתר משום דהו"ל משאצל"ג וזה ל"ש רק אם אינו רוצה בגוף המלאכה של הסחיטה כמו במסוכריא דנזייתא אבל כאן בעת שמיפה הקרקע או דמתקן ההושענא א"כ לרותה קרקע הוא צריך לאותה מלאכה או באותו הושענא ניהו דלא נהנה מזה כיון דאין הקרקע שלו או שיש לו הושענא אחריתי מ"מ הו"ל פ"ר ומקרי מלאכה הצריכה לגופה וצ"ל דהערוך ס"ל דאפילו דהוה מלאכה הצל"ג כל דאינו נהנה שרי וא"כ אף בשאר אסורים אפשר דמתיר דמה בכך דלא בעי מלאכת מחשבת הא גם בשבת אין הטעם בשביל מלאכת מחשבת דהרי באמת לא ניחא לי' והו"ל משאצל"ג ולא מתיר בשביל זה ועכ"פ דברי הש"ג בודאי יש לפרש כמ"ש משום משאצל"ג וכמ"ש ודו"ק היטב בכל מ"ש. והנה בגוף דברי הש"ג דכל שאפשר בלי פ"ר אף דעושה בדרך שהוה פ"ר שרי לכאורה הדבר מבואר בכתובות וא"ו דאמרו מאן חכמים ר"ש א"ל אביי והא מודה ר"ש בפ"ר א"ל לא כבבליים שאין בקיאין בהטייה אלא יש בקיאין בהטייה הרי דכל שמשכחת לה שיטה ולא יהי' פ"ר אף שעושה בדרך שהוא פ"ר מותר וע"ש בשטה שמאריך הרבה בזה ותמצא בקדמונים כעין סברא זו ולפ"ז לר"י דס"ל משאצל"ג אסור שוב אסור ולכך מוקי לה כר"ש ומיושב בזה קושיות הרבה בסוגיא שם ולפי שלא נפניתי כעת לעיין בזה ע"כ לא הארכתי בזה ודו"ק היטב ובקצרה י"ל דלר"י בשאר איסורים פשוט טפי דיהי' אסור ונלמד שבת משאר איסורים כמ"ש בשטמ"ק בב"ק הנ"ל וא"כ ממילא כל דהוה פ"ר מהראוי להיות אסור אף דל"נ לי' דבשאר איסורים ודאי אסור ואף דבשבת מהראוי להתיר הא בשבת הי' מהראוי להיות מותר דשא"מ לגמרי ואפ"ה אסרה תורה דנלמד משאר איסורים א"כ עכ"פ מה דראוי לאסור בשאר אסורים פשיטא דלא נלמד משבת דאדרבא שבת נלמד משאר איסורים משא"כ לר"ש הוא להיפך ובזה א"ש דברי הרא"ש ודו"ק כי קצרתי.