שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס׳

בשנת תרט"ז א' וישב ראיתי בספר שנדפס מחדש ושמו ק"ע למהר"ל ס"ק ט"ו שהביא בשם עדות בישראל שהביא בשם גדול אחד שהקשה בהא דנמצא אחד מהם קאו"פ דעדותן בטלה והא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי והרי הבע"ד מכחיש שלא לוה כלל וא"כ לא הי' מצטרף קאו"פ כלל בזה והנה שמעתי קושיא זו זה זמן רב בשם הרב הגדול מפיאסק ז"ל והוא אמר דזה טעמו של ר"י דמכשיר בד"מ וכ"כ לעיל בשמו אמנם המחבר הנ"ל כתב דהוה תרתי הודאות דסתרי אהדדי וכתב הרשב"א דבכה"ג הוה קולא לנתבע וה"ה כאן המלוה אומר שנצטרף קאו"פ ולכאורה יפה טען ובזה אמרתי לישב קושית הקצה"ח סי' ל"ו ס"ק ב' בהא דאמרו בסנהדרין צ"ג דר"מ ס"ל צריך לברר והקשה הא מ"מ נמצא אחד מהם קאו"פ ובד"מ אף בלא ראו והגידו כאחת מצטרפין וצ"ל דאותו כת שרוצה לפסול אמרו דלא נתכוונו להעיד ולפ"ז יקשה בהא דאמרו נמצא כת אחרת קאו"פ מהו וקשה ממנ"פ אם אותה כת לא כוונו ג"כ להעיד פסול להש"ך ואם כוונו להעיד שוב נפסלה כת הראשונה בלא"ה ולא הוה נוגע כלל ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת ל"ש קאו"פ כיון דזה מכחיש גוף הלואה א"כ לא הוה קאו"פ כלל דהו"ל הודאת בע"ד וא"ל דהמלוה מודה להיפוך דז"א דהמלוה באמת טוען שהכת הראשונה כשרים הם ומה שזה פוסל לעדות לא מקרי הודאה לגבי המלוה וא"כ שוב ל"ש נמצא אחד מהם קאו"פ דהא לפי דברי הבע"ד הפוסל לעדים הראשונים בפסול ולכת השני הודה דלא הי' שוב לא נצטרפו ועל הודאת המלוה להיפך שהם עדים כשרים שוב נאמנים לפסול ול"ח נוגעים כיון דלפי דברי הלוה הודו שלא נצטרפו וא"ל דלא הוה הודאת בע"ד דאינו נאמן לפסול הכת השני' דז"א דהרי לפי דבריו נתחייב מתוך טענתו ולא נצטרפו קאו"פ ואף דמגיע לו אח"כ מזה זכות נאמן הבע"ד לפוסלן ודו"ק היטב. אך גוף דברי המחבר הן תמוהין דניהו דהמלוה מודה להיפך והו"ל ספק מ"מ אין נפסל העדות רק מכח ספק והרי נמצא אחד מהם קאו"פ עדותן בטלה לגמרי ול"ע תופס ולא שום דבר ומ"ש הרב המחבר הנ"ל עוד לישב דלפמ"ש התוס' בקדושין מ"ג דבעינן שעפ"י דבורם בלבד יתקיים עדותן ולא כשצריכין לשבע ולפ"ז כאן שצריך צירוף הודאת הבע"ד א"כ לא נתקיים עדותן ע"פ העדים בלבד ול"ד לכל האומר לא לויתי דע"י דהלוה... רק עפ"י עדותן רק דהי' יכול לטעון פרעתי וע"ז נתחייב מכח הודאתם משא"כ בזה ודפח"ח ואני אומר תנא דמסייע לי' דהרמב"ם פ"ח מס' שבועות כתב לענין ק"ש דכל דלא נתחייבו בעדותן לב"ד רק הודאת בע"ד ל"מ... שבועת עדות ע"ש ובזה אני אומר דלפ"ז מובן היטב החילוק של הש"ך דכל דלא נתכוונו שניהם לא מועיל רק כשהכשרים נתכוונו והפסולים לא נתכוונו אבל אם שניהם כוונו או לא כוונו לא ולא נודע הטעם ולפמ"ש א"ש דבאמת לכאורה ל"צ הודאת בע"ד והרי העדים הכשרים נאמנים בעדותם והודאת בע"ד ל"צ רק לסלק הנגיעה וצ"ל דהא כל שכוונו שניהם או לא כוונו לא נודע מי הוא העדות הגמור ומי שהוא הטפל אבל כל שהפסולים לא כוונו נודע שהכשרים הם עדים גמורים וכוונו והפסולים לא כוונו וז"ב.