שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ו׳ (ד׳)

ובזה שפיר י"ל בפירוש הרב השואל שבח"ץ וכן קבל וקיים המהרי"ט שעיקר המיעוט מיקח ויבמה ל"ש לשון קיחה שאשה הקנו לו מן השמים ולפע"ד יש להוסיף דשפיר ממעט יבמה מאשה דאשה משמע באירוסין והיינו שכבר היא אשתו ויבמה ל"ש זאת דאין קידושין ביבמה ומאמר אינו רק דרבנן ורק בכלל זקוקה היא ליבם ול"ש שם אשה בזה וז"ב ונכון עכ"פ מבואר דמ"ש הרמב"ם דלא ישא שתי נשים הוא דוקא מנשואין דאשה אחת ולא שתים שהתורה הזהירה שלא יקח היינו קיחה דנשואין וע"ז ממעט דלא יקח בנשואין שתי נשים ודוקא אשה אחת א"כ מבואר הדין וכמ"ש ודו"ק. ובגוף קושית זקני הגאון מוהר"ל ז"ל דלמה לא אמר הש"ס הטעם משום דאשה אחת ולא שתים הנה מצאתי דבר חדש במלמ"ל פ"ג מעבדים הי"א שהקשה דאמאי לא דרשינן גם בעבד שאם היה לרבו ב' נשים דאינו עובד שנאמר כי אהבך ואת ביתך בית אחד ולא שתים וכתב דביתך לא אמרינן שימעט שתים רק שם גבי כה"ג דיש טעם בדבר דלראב"ד שנא ימשוך לבו אחרי הטומאה ולרמב"ם הוא משום דבאמת כל השנה אסור בב' נשים וא"כ מה"ת לומר דביוה"כ יהיה לו שתים ומהראוי לומר דהתורה אמרה בדוקא וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שתי בתים ולפ"ז עיקר קושית הש"ס הוא רק מקרא דאשה אחת ולא שתים ולכך ראוי לומר דביתך הוא מיעוט אמנם גוף דבריו דחוקים דא"כ למה לא אמר הש"ס בפירוש משום אשה אחת ולא שתים אך לפעד"נ דבאמת מ"ש הראב"ד שלא יהיה לבו נמשך אחר הטומאה היא תימה דמצות פרישה היה כל ז' וגם מביתו פירש ואיך אפשר שהתורה תאסר שתי נשים בשביל זה ומה גם ביוה"כ דאסור בה' עינויים מה"ת להרבה פוסקים וע"כ נראה דבאמת ביוה"כ האיסור משום ביתו ולא שני בתים דשם ל"ש הטעם שמא ימשך אחר הטומאה אבל בכל השנה שייך הטעם שלא יהי' לבו נמשך אחר הטומאה אברא דגוף דברי המלמ"ל תמוהים מנ"ל זאת דבית אחד אינו דרש גמור כ"א במקום דיש סברא למעט ולא עוד שאני רואה שדרשה גמורה הוא כדדרשי ביבמות מ"ד אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא ב' בתים ושם הוא דרשה גמורה ולכאורה י"ל דשם הוא ג"כ מצד הסברא דבאמת אשת אח שלא במקום מצוה היא בכרת ורק דבמקום מצוה התירה וא"כ די לנו שנאמר דבית אחד הוא בונה ולא שני בתים ולמה יעבור על אשת אח ב' פעמים וכבר יש משום הקמת שם אלא דלפ"ז יקשה בהא דאמר שם ונחלוץ לתרוייהו א"ק בית חלוץ הנעל ולא ב' בתים אברא דהב"י בסי' קס"א כתב אין איסור לחלוץ אלא שא"צ לחלוץ שתיהן וכן הסכים הב"ש ס"ק א' דלא כב"ח והבית מאיר שם האריך דמ"ש הך דרשה דבית אחיו דבית אחד הוא בונה דהוה דרשה גמורה והך דלא יחלוץ לב' בתים אינו דרשה גמורה ולפמ"ש יש מזה ראיה ברורה להמלמ"ל דביבום דהו"ל אשת אח שלא במקום מצוה מהראוי לומר דלא יבנה שתים משא"כ בחליצה מה"ת לדרוש דרשה זו אך לשיטת הב"ח דזה הוה דרשה גמורה וכמ"ש ראי' מדברי התוס' ד"ה ונייבם ואני מוסיף בד"ה כי וכן מצאתי בחידושי רמב"ן וריטב"א שכלם הבינו שזו דרשה גמורה מה"ת א"כ קשה מה"ת למדרש דרש זה ולכאורה י"ל כיון דהתורה מיעטה מליבם שתיהם א"כ שוב כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ולכך דרשינן דאינו חולץ לשתים אך שלפ"ז אשה למה אצטריך כלל דלא יחלוץ לשתים הא א"א דכל שאינו עולה ליבום אחר שחלץ לאחת מהם א"א לחלוץ להשניה כיון דאם ירצה ליבם א"א דכיון שלא בנה שוב לא יבנה ובזה נלפע"ד לישב דברי התוס' ד"ה ונייבם שהקשו על הגרסא דגרס ונחליץ לחדא ונייבם לחדא אמר קרא אשר לא יבנה והקשו דל"ל קרא כיון דחליץ א"א ליבם לשני' דהא אינו עולה לחליצה דאינו חולץ לשתי בתים וכל שאינו עולה לחליצה א"ע ליבום ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת מה"ת לדרוש דלא יחלוץ לשתים דמה איסור יש בזה והעיקר איסור הוא כיון דא"ע ליבום וא"כ ע"כ דלאו דרשה גמורה הוא ודו"ק וא"כ מיושב היטב קושית התוס' דבאמת ז"א מיעוט כלל דמה"ת למעט כל שאינו איסור רק דכל שכתוב לא יבנה ואינו עולה ליבום שוב דרשינן דבית חלוץ הנעל דאינו חולץ ג"כ ובזה מיושב היטב דברי הרע"ב שכתב הטעם דלכך אינו חולץ לתרוייהו שכיון שא"ע ליבום א"ע לחליצה וכיון דתרוייהו לא סלקי ליבום א"ע לחליצה והיא תמוה דבש"ס נקט הטעם דבית חלוץ הנעל ועי' בישוע"י שם ולפמ"ש א"ש דבאמת ז"א דרשה רק במקום דיש סברא למעט וכמ"ש ודוק היטב ובתשובה אחרת פלפלתי בהך דא"ע לחליצה א"ע ליבום אם הוא דין אמת ואכ"מ ובחידושי אמרתי בזה עפמ"ש התוסיו"ט ס"פ מצות חליצה בהא דאמרו שם מצוה על כל העומדים לומר חלוץ הנעל והקשה בשם גור ארי' למה לא תהי' הקריאה בית חלוץ הנעל כמ"ש ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ולפמ"ש א"ש דבית קאי דבית אחד חולץ ולא ב' בתים א"כ אין זה מענין הקריאה דרק ממילא יקרא חלוץ הנעל והנה הג"א תירץ דא"כ הי"ל לכתוב ויקראו שמו ומדכתיב ונקרא משמע דהקריאה היתה חלוץ הנעל וממילא עי"ז יהי' נקרא הבית בית חלוץ הנעל ע"ש ודפח"ח ובזה י"ל דהא דמיעט בית אחד חולץ הוא משום כיון דעיקר הכוונה להקרא חלוץ הנעל א"כ זהו כשיחלוץ לאחת אבל בשתים לא יבורר על איזה נקרא חלוץ הנעל והתורה רצתה שיקרא שמו בישראל חלוץ הנעל על שביזה מצות יבום וכאן שא"א ליבם ולמה יתבזה בחנם וזה לדעתי כל שא"ע ליבום א"ע לחליצה דכל תכלית הקריאה הוא רק בשביל שלא חפץ לקיים הייבום וכל שהתורה מנעתו מליבם שוב א"צ חליצה ול"ש כל מצות הקריאה ודו"ק היטב ובאמת למ"ש דאסור ליבם נתקשה בזה בשו"ת ב"י בשו"ת דודו הרב בעל תולדת יצחק דא"כ למה יקראו לפניו דהא אסור ליבם וכתבתי בתשובה אחת דלק"מ דהכוונה הוא דהא באמת בידו הוא להכין עצמו וליחד לבבו להתכוין לשם מצות יבום ועל שלא עשה כן צותה התורה לבזותו וא"כ כאן דא"א ליבם ל"ש מצות חליצה ולכך אסור לחלוץ לשתים ודו"ק ואף לחלוץ לשתיהן בב"א אסור דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו ועי' תוס' גיטין מ"ב מיהו לפמ"ש התוס' בבכורות דקדושה הבאה מאלי' שאני דהי' מינייהו מפקת והי מינייהו מייתית אפשר לומר גם כאן דהי' מינייהו חולץ בראשונה דלפקי לשני' ובתשובה הארכתי בדברת התוס' האלו ואכ"מ ודו"ק בכל מ"ש. שוב ראיתי שבמחכת"ה של המלמ"ל שנעלם ממנו דברי הש"ס ביומא במקומו דפריך א"ה ב' יבמות הבאות מבית א' לא יתיבמו ולדברי המלמ"ל מה קושיא דשאני כאן דדרשינן בית אחד ולא שני בתים משום שאסור לכהן לישא ב' נשים או שלא ימשך לבו לטומאה משא"כ התם וא"ל דגם שם יש טעם כדי שלא יהי' אשת אח שלא במקום מצוה דז"א דא"כ גם כשאין רק אחת לא תתייבם והרי התורה אמרה יבמה יבא עליה וה"ה כאן עכ"פ אחת תתייבם ומ"פ הש"ס לא תתיבם שום אחת מהן כפירש"י וראיתי בתוס' ישנים דברים תמוהים שכתבו בהא דפריך הש"ס שתי נשים הבאות מבית א' לא יתיבמו וז"ל וא"ת תקשה לי' על הא דאמרינן ביבמות בית אחד הוא בונה ולא שתים וא"כ נימא דלא תתיבם אחת מהן וכתבו דהכא ה"פ כיון דאמרת ביתו חדא משמע א"כ לא יוכל ליבם אשת אחיו אם יש לו שתי נשים ובשלמא אי הוה אמרינן הכא דאינו מכפר אלא על אחת מהן ה"נ הו"ל גבי ב' יבמות לא תתיבם אלא האחת אבל כיון דביתו חדא משמע ה"נ גבי יבמה נמי נימא דלאפוקי היכא שיש ב' בתים ע"ש ונוראות נפלאתי דהא ביבמות פריך ג"כ הש"ס דאימא כי איכא לא תתקיים מצות יבום ומסיק דיבמתו יבמתו ריבה כדמסיק כאן וא"כ קושיתם עצומה מאד דאמאי פריך כאן והא בלא"ה קשה שם וצ"ל דיבמתו יבמתו ריבה ודברי התוס' ישנים צע"ג וגם דברי הש"ס תמוהים.