שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ו׳

פה טריסקאוויטץ שנת תרי"ב בא אלי הרב המופלג מוה' יעקב ראובן ני' אבד"ק לביטש ואמר אלי שק"ל בהא דאמרו יומא ז' עד שאתה מפרישו מטומאת מת הפרישהו מטומאת קרי ומשני טומאה הותרה בציבור והקשה לפמ"ש התוס' בזבחים דף כ"ג גבי זקני דרום דהא דטומאה הותרה בציבור הוא אף בשאר טומאת כל שאינם יוצאות מגופו וא"כ כיון דמשני טומאה הותרה או דחוייה א"כ גם לבועל נדה הותרה ולמה מפרישין כלל והיא קושיא גדולה לכאורה אבל מה אעשה שאין פה אצלי שום ספר לעיין כ"א הרמב"ם ח"ג ובאמת שדברי התוס' הם דברים חדשים וברמב"ם פ"ד מביאת מקדש דטומאת המת בלבד הוא דנדחה לא שאר טומאות יעו"ש ומה שאמר הוא לתרץ דכיון דהוא בועל נדה א"כ הוא טמא בשביל שהוא ב"ק והוה טומאה היוצאה מגופה ז"א דמשום ב"ק לא הי' צריך להפריש כל שבעה ועיין ברמב"ם פ"א ממקואות שב"ק טובל והולך כל היום כלו מתחלת הלילה ורק נדה טבילתה ביום וא"כ לא הי' צריך להפריש ז' ימים כלל וגם בגוף הדבר דבועל נדה הוא ב"ק הוא תמוה ועי' במלמ"ל פ"ג מבהמ"ק ה"ג אך בגוף הקושיא נלפע"ד דהנה באמת סברת התוס' נלפע"ד מבלי עיון בספר דכל שלא גרם הוא הטומאה כמו זב וב"ק שהוא הגורם בזה התירה התורה כל שהוא בציבור שהרי לא פשע ומצינו לענין שלוח מהמחנות ג"כ הבדל בין כשהטומאה יוצאת מגופו או לא והרי טמא מת אף מת עצמו מותר להיו' במחנה לויה כמבואר בפסחים ס"ז ובנזיר מ"ה ועי' ברמב"ם פ"ג מבימ"ק ובכ"מ נתחלפו הציונים יעו"ש מפסחים לנזיר וא"כ כל שאינו יוצא מגופו הרי לא פשע ולפ"ז נ"ל ברור דכיון דחיישי' שמא תמצא אשתו נדה והיינו באותו יום וא"כ יהיה מחמת תשמיש וא"כ הוה הוא הגורם שע"י הבעילה בא ולא הותר לו הטומאה הן אמת שיש לעיין כיון דע"כ שלא בשעת ווסתה הוא בא דבשעת ווסתה או סמוך לווסתה פשיטא דאסור אף בביתו לבעול וא"כ הוא אנוס וכדאמרו אי שלא בשעת ווסתה אנוס הוא והנראה בזה דהנה בשבועות י"ח מוקי הא דמשמש עם הטהורה מיירי בסמוך לווסתה וכתב בשו"ת נו"ב מהד"ק חיו"ד ה' נדה דאף דסמוך לווסתה אינו רק דרבנן מ"מ כל שצריך לפרוש מדרבנן לאו אנוס מקרי ולפ"ז שפיר צריך להפרישו משום בועל נדה אף דטומאה דחוייה או הותרה מ"מ באמת כל שלמדנו שצריך להפריש מביתו א"כ שוב לא יהיה מקרי אנוס והו"ל כטומאה יוצאת מגופו כיון שהכהן עכ"פ צריך להיות בקדושה ובטהרה ושוב הוה כפשע אף שהוא שלא בשעת ווסתה ובזה מיושב היטב מה דק"ל מה"ת לחוש שמא תמצא נדה הא הוסתות אינן רק מדרבנן ומכ"ש שלא בשעת ווסתה ולא סמוך לווסתה הו"ל חזקת טהרה ואף דהנו"ב חידש דסמוך לווסתה חיישינן מה"ת דהו"ל שמא ימות הא הב"מ חלק עליו בסי' נ"ה שם יעו"ש סי' ג' שהאריך ליישב בדחוקים וא"כ מה"ת לחוש לזה אברא די"ל לפמ"ש הקדמונים גבי הך דאמרו סתם ספרי דדייני מגמר גמירי שאף שהרוב מגמר גמירי כל שאנו רוצים לתקן תקנה צריכים לתקן גם המיעוט שישנו בעולם וברמב"ן בחידושיו לגיטין דף כ"ח משמע דמה שמתקנים הב"ד צריכים לתקן אף המיעוט ואולי הוא ג"כ מה"ט ובתשובה הארכתי בזה א"כ כיון דבאמת זה הל"מ דמפרישין הכה"ג מביתו ז' ימים כמ"ש הרמב"ם פ"א מעביוה"כ ה"ג וביוה"כ ודאי הוא דאורייתא (ועי' פ"ב מפרה ה"ב במלמ"ל מה שתמה שם על הרמב"ם ולפ"ד בלי עיון בש"ס י"ל דהרמב"ם מפרש דמה דמפרישין מביתו ללשכה שבמקדש זה קבלה ממשה רבינו גם בפרה רק מה שהי' מפרישין מאשתו הי' בפרה רק מעלה בעלמא ובזה מדוקדקים דברי הרמב"ם וצ"ע אם הש"ס מסכים לזה) ועכ"פ ביוה"כ ודאי הי' הל"מ ורק דלא ידענו הטעם ואמרינן דהוא שמא תמצא נדה וכיון שכן שוב הי' הל"מ לתקן שלא יהיו שום ספק וחשש בכפרתו של ישראל והפרישו הכה"ג אף מחשש מיעוט שמא תמצא נדה וא"כ עכ"פ לא נקרא אנוס כיון שעכ"פ צריך לפרוש ושוב הוה כטומאה היוצא מהגוף דלא נדחה הטומאה ומכ"ש שלא הותרה כנלפע"ד מבלי עיון בספר.