שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן נ״ח (ד׳)

והנה הנו"ב חידש שם ששנים שנמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטלה ול"מ אף לשבועה הוא מטעם שכיון שאמרו בשבועות מ"ם כ"מ שב' מחייבין ממון א' מחייב שבועה וכ"כ הרמב"ם פ"א מטוען ה"א שלמדנו כן מפי השמועה א"כ ה"ה להיפך דבמקום דשנים אין מחייבין ממון ה"ה שאחד אינו מחייב שבועה ולכך כל ששלשה ושנים אינם קרובים א"י לחייב ממון דנמצא אחד מהן קאו"פ ה"ה שנים א"י לחייב אחד שבועה דכל ששנים א"י לחייב ממילא א"י אחד לחייב שבועה ובמחכת"ה הוא דרש חדש והרי גם זה הכלל דשנים מחייבין ממון א' מחייב שבועה הוא אינו מוסכם דהרי שנים מחייבין בכפירת קרקעות ואחד אינו מחייב שבועה ועי' בתוס' שבועות שם שכתבו בהדיא דאינו כלל גמור ומכ"ש דנימא להיפך אנה מצינו זה הכלל וע"כ מ"ש נראה נכון. והנה התומים סי' צ' חידש דטעמו של ר"י דשאני ד"מ דאומדנא מועיל וא"כ לא גרע מה שאחד מהם קאו"פ מאלו הי' אומדנא דהא באמת יש שנים כשרים ומה בכך דנצטרף אחד פסול לו יהא דאין כאן עדות מ"מ עכ"פ אומדנא הוה ע"ש ובאמת שדפח"ח אבל לפ"ז צ"ב דא"כ מ"ט דרבי דפוסל גם בד"מ וכן קי"ל אך באמת לפעד"נ דמכאן ראי' למ"ש המהרי"ק שורש קכ"ט דל"מ אומדנא בד"מ כל שהענין מסופק ע"ש ולפ"ז כל דקאו"פ מבטל עדות א"כ שוב הענין מסופק אם אמת הדבר ול"ש אומדנא ובזה נלפע"ד דזה החילוק בין למחזי ובין לאסהודי דבאמת כל שהפסולים הם לאסהודי א"כ שוב כל הענין מסופק דמה חזית לסמוך על העדים שאינם קרובים הא גם הקרובים אתו לאסהודי ושוב אינו רק אומדנא ואומדנא ל"מ אבל אם הפסולים והקרובים אתו למחזי א"כ אלו שבאו לאסהודי הם עדים כשרים וא"כ שוב הענין מבורר עפ"י עדים כשרים רק שיש כאן רעותא בשביל שנצטרפו בראי' וגם עדים קרובים או פסולים שוב לא גרע מאומדנא וגם בד"נ דאומדנא פסול היינו באם אין כאן עדים אבל ביש עדים כשרים לסלק הריעותא לא גרע מאומדנא ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ועי' בכתובות פ"ה בתוס' ד"ה מרענא שכתבו דר"פ אמר אפילו יהא קרוב שאינו בר עדות כמו בת ר"ח שלא היתה בר עדות ודקא א"ל לר"פ אימר איניש אחרינא הוה בהדי' היינו משום דר"פ קרוב הוה ע"ש וצ"ע דא"כ הו"ל נמצא אחד מהן קאו"פ ולא מהימן אף דיש אחר בהדי' ולפמ"ש הכנה"ג בשם הב"י דבדרבנן לא אמרינן נמצא קאו"פ בטל אפשר דהכא נמי אינו רק מדרבנן מיהו התומים חולק בזה ע"ש ס"ס ל"ו וגם ל"ד דשם הכוונה אם אינו פסול רק מדרבנן וכאן הקרוב הוה מה"ת רק שאינו מחייב רק שבועה דרבנן אמנם נראה כיון דהיכא דקי"ל בגווה הוה מרעא לשטרא אף בקאו"פ כמו אשה ואפ"ה מרעא לשטרי' א"כ בכה"ג מה אכפת לן הנמצא אחד מהם קאו"פ הא כל שיש ע"א והתורה המני' לאורעי לשטרא א"כ אף שיש קרוב הא אף אם לא הי' רק האחד לבדו הי' נאמן וכעין מ"ש המהר"ם פדוואה וגם אם הי' קי"ל בגווה הי' זה נאמן והרי כאן הוה קי"ל בגוויה דהרי יש ע"א שהתורה האמינתו.