שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן נ״ז (ד׳)

ודרך אגב אכתוב מה ששמעתי אומרים בשם הרב הגדול אבד"ק פיסאק זצ"ל במה דאמר ר"י בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ונדחקו רש"י ותוספו' דמ"ט יש לחלק בין ד"מ לד"נ והתוס' כתבו משום דבד"מ קם לשבועה עכ"פ ע"ש והוא אמר דהנה ידוע דכל האומר לא לויתי כאומר ל"פ דמי וא"כ אף שיש עדים שפרע א"נ ולפ"ז בד"מ כשזה טוען שלא לוה והעדים מעידים שלוה רק שאחד מהם קרוב א"כ עכ"פ לגבי עצמו נאמן שלא לוה ולא נצטרפו העדים ול"ש נמצא אחד מהם קרוב או"פ ובאמת שדבר חכמה הוא אבל זה לשיטת הסוברים דבעינן צירוף בשעת ראיה והגדה דלדעת הפוסקים דהגדה לחוד סגי א"כ עכ"פ נצטרפו בשעת הגדה וניהו דהוא אומר שהוא שקר אבל עכ"פ העדים נצטרפו להעיד שקר בשעת הגדה ופסולים והשתא כשמעידים אמת רק שנצטרף קאו"פ עמהם ובטל העדות מכ"ש כשטוען שקר העידו דעכ"פ נצטרף הקרוב או"פ להעיד שקר ומבטל העדות וגם למ"ד דבעי שעת ראיה ג"כ הא באמת היה גם שעת ראיה רק שזה נאמן לגבי עצמו לומר שלא ראו אבל מ"מ בשביל זה לא יהיה נאמן לפסול עדים שאמרו שראו וע"כ אין לדבריו מקום לפע"ד וכל הטעמים בענין הודאת בע"ד או משום מתנה ומחילה או דהוה עד פסול ועיין קצה"ח סימן ל"ד מ"מ כאן לא מצי להכחיש עדים ודו"ק ועיין בב"מ סי' מ"ב ס"ב מ"ש בענין זה.