שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן נ״ה

בשנת תרט"ז הגיעני תשובה משינאווע מהרב מוה' צבי הירש ליפא פריש אודות איש אחד מאה"ק שלח גט לאשתו ע"י שליח לק' ליזענסק עם שטר הרשאה מקוים בידו וגם נתן רשות לשליח ראשון שיוכל למנות שליח אחר עד מאה עד שיהיה כשר לדעת הרב המסדר הגט כפי נוסח הרשאה הכתוב בספר אהע"ז והנה השליח הראשון היה נחוץ לדרכו ועשה שליח בעירנו לפני ב"ד ועדי מסירה כדין וגם נתן לידו שטר הרשאה וכשבאתה האשה מליזענסק לפנינו לקבל הגט מיד שליח השני נודע שהב' מהדיינים אשר היה חתומים על הרשאה של שליח הב' הי' קרובים בנשותיהם שני בשני בחד בעל והשליח הראשון הלך לדרכו למקום אשר היה אהלו מתחלה ואין באפשרי להשיג משם גט אחר והאריך מעלתו מה משפט הגט הלז והנה מאלוקי אבקש עזר שלא אכשל בדבר הלכה והנה מקור הדבר מבואר ברמ"א סי' קמ"א סכ"ד דאם נמצאו עדי הרשאה פסולים נתבטל כל השליחות שהרי הם מעידים על עיקר השליחות והב"ש ס"ק ל"ה כתב אף שאם לא היה בידו הרשאה נאמן לומר שהוא ש"ה מ"מ בכה"ג שנעשה לפני פסולים גרע טפי והוה כאלו מכחישים אותו כי כל דבר הנעשה לפני פסולים נתבטל אותו דבר ע"ש ובאמת שהדבר תמוה דמה"ת לומר דהוה כאלו הכחישו אותו ונתבטל הדבר והדבר מבואר להיפך במהרי"ק שורש י' ענף ו' הובא ברמ"א חו"מ סי' רמ"א ס"ב דמחיל' א"צ קנין אי קנה לפני עדים פסולים א"ה מחילתו מחילה וכ' המהרי"ק דה"א כיון דמחילה א"צ קנין כל שקנו מידו הרי גלה דעתו דלא רצה רק בקנין וה"א דדעתו הי' שלא מקנה אלא בקנין לפני עדים כשרים קמ"ל וע"ש בסמ"ע ובזה אני מבאר דברי הרמ"א בסי' קצ"ה ס"א בהג"ה שכתב וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוה קנין הואיל ומודים זה לזה שקנו והדבר תמוה כיון דהמחבר כתב שם דאפילו אין עדים בדבר אם מודים זה לזה מועיל א"כ מה אכפת לן בקנה לפני עדים פסולים ועיינתי במקור הדין בהרא"ש ושם קמ"ל דה"א דקנין בעי שנים דוקא כפשטת לשון הברייתא דקנין בפני שנים וקמ"ל דהכוונה שאם רצה להקנות סגי בשנים אבל בש"ע קשה דכבר ביאר זאת דא"צ עדים כלל ולפמ"ש א"ש דקמ"ל דה"א כיון שגלה דעתו שרצה להקנות לבעי עדים כשרים קמ"ל ועכ"פ מבואר שם דלא אמרינן דהוה כמכחישים אותו וא"כ מה"ת לומר כאן דהוה כמכחישים וע"כ כמו שמסיק הב"ש דמוכח מזה דמסדרי גט הי' ע"ה ולפ"ז כאן שהשליח הראשון לא חזינן שום תיוהא והגט נסדר בכושר א"כ ניהו דליכא עדים מ"מ נאמן השליח מצד עצמו ואף דאין הרשאה בידו אך לכאורה יש לדחות משם דשם לא אברי סהדי אלא לשקרי א"כ כל שהודו זה לזה הודאת בע"ד כמאה עדים א"כ מה בכך שהעדים פסולים מכחישים אפ"ה מהמני בהודאת עצמם אבל כאן בגיטין דאינו נאמן בהודאה רק דבעי סהדי א"כ כל שהם קרובים מקרי מכחישים והודאת בע"ד ל"ש בזה שהרי הם מכחישים ונתבטל העדות ובלא"ה נראה דאף אם נימא דלא כב"ש והשליח נאמן אף דיש עדים שהם פסולים מ"מ זה בשליח ראשון וכשיש עדים פסולים על הרשאה שייך לומר דהשליח נאמן דמתוך שהאמינו לומר בפ"נ ובפנ"ח האמינוהו על השליחות וכמבואר בסי' קמ"ב ס"ג ולפ"ז בשליח שני דאצ"ל בפ"נ רק שליח ב"ד אני כמבואר שם ס"ט ואכתי הוא יוכל להשתמט כשיבא בעל ויערער על הגט ויאמר אני לא ידעתי דבר רק שהשליח הראשון אמר לי והרי כל הטעם דהאמינו לשליח הוא מטעם כיון דאם אתי בעל ויערער מעיקרא מידק דייק וזה דוקא השליח הראשון אבל השני בודאי א"י רק מה שא"ל השליח הראשון וא"כ שוב יוכל להשתמט וכעין שכתב הנו"ב במהד"ק חאהע"ז סי' ל"ג דעד מפי עד אינו נאמן בעיגונא מדאורייתא דיוכל להשתמט ולומר דשמע מראשון וכבר קדמו בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' פ"ג ע"ש וה"ה כאן כיון דיוכל להשתמט אינו נאמן וא"כ כל שהדיינים שחתמו על הרשאה הם פסולים שוב א"נ השליח אמנם ז"א כיון דהשליח הראשון נאמן והוא אמר בפני עדי מסירה שבפ"נ ובפ"נ והוא מידק דייק שאם יבא הבעל ויערער יהי' נאמן ומעיקרא מידק דייק א"כ כל שאמר בפני עדי מסירה שהוא ראה ובפ"נ ונחתם וא"כ סגי כשהשליח השני אומר שליח ב"ד אני ואדרבא כיון שהשליח השני א"צ הרשאה כלל רק שנוהגין בהרשאה כמו בשליח הראשון כמבואר סימן קמ"ב ס"ט פשיטא דהוה כמו שלא נטל הרשאה וא"ל דמגרע גרע דזה הוה כמו שמכחיש להשליח אבל ז"א דכאן מה שייך דמכחיש ואטו השליח ידע או הם ידעו הא הם ביחד קבלו אמירת השליח הראשון והיאך יכולים להכחיש להשליח ומה יודעים הם יותר ממנו וגם נראה דאף אם נימא דמכחישים הא העידי מסירה יודעים שהשליח הראשון מסר בפניהם הגט ואף דנימא דהו"ל כתרי ותרי הא קי"ל דתרי ותרי אינו רק ספק ואף דמדאורייתא אוקמא אחזקה מ"מ כאן ל"ש חזקה דהא שניהם אינם מעידים רק שנתן גט לגרשה אבל עדיין היא בחזקת א"א לדברי שניהם ובלא"ה י"ל דניהו דהם מכחישים אבל העידי מסירה מעידים שכך א"ל השליח הראשון וגם הדיינים שחתומים על הרשאה הוו כמכחישים ואומרים שלא הרשה אותו והרי השליח הראשון אמר לעידי מסירה שימסרו הגט והקרובים מעידים גם כן רק שע"י שהם פסולים הו"ל כמכחישים אבל פשיטא דהעידי מסירה נאמנים טפי שהם אומרים שמסר בפניהם לזה השליח הגט והקרובים הדיינים מעידים גם כן רק שע"י שנפסלו הוה כאלו מכחישים אבל מ"מ עדי מסירה נאמנים טפי ובשלמא בשליח ראשון כל שאין עדים על ההרשאה נתבטל השליחות לגמרי ואם אין הרשאה לא נודע כלל אם זה שלחו ועיין סי' קמ"א סי"א בהג"ה ובב"ש שם אבל השליח השני עם ע"מ פשיטא דנאמנים טפי מהדיינים שנמסר בפניהם הגט כנלפע"ד. שוב ראיתי בתו"ג לש"ב הגאון ז"ל בסי' קמ"א סכ"ד שנתקשה ג"כ בדברי הב"ש סקל"ה דלמה הוה כמכחישים וכתב דהכוונה הוא כיון דמלשון הרשאה משמע דנתיחדו הפסולים לעדים אף שיש עדים כשרים עמהם נתבטל עדות משום דנמצא אחד מהם קאו"פ דנצטרפו בשעת ראיה ואם כן אף שהשליח אומר שהיה גם כן עדים כשרים בשליחותו מ"מ מלשון הרשאה מורה שנתיחדו אלו לעדים אם כן הו"ל נמצא אחד מהן קו"פ ולפ"ז דוקא בשליח הראשון שאין לו שום עדות על ע"ח וע"מ ולא על הגט שבפ"נ ולא על השליחות ועיקר הוא ע"י ההרשאה וכל שנמצא אחד מהם קאו"פ שוב ל"מ אבל כאן שיש ע"מ והשליח הראשון העיד בפניהם על הכתיבה והחתימה והשליחות אף שמה שנתן הרשאה על השליח השני נמצא אחד מהם קו"פ מ"מ לא נצטרפו הקאו"פ עם העידי מסירה לא בראיה ולא בהגדה ושפיר כשר כנלפע"ד.