שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ה׳

מה שנתחדש לי בשנת תרי"א בערכין דף י"א ע"ב ארשום כל החידושים שם אמרו בעי ר' אבין עולת נדבת ציבור טעון שירה או אינה טעון שירה וכו' ת"ש ויאמר חזקי' להעלות העולה על המזבח ובעת החל העולה החל שיר ד' וגו' האי שירה למאי עבידתי' אילימא דעולת חובה ל"ל אמלוכי אלא לאו דעולת נדבה והנה לכאורה ק"ל לטעמיך למה לא פריך לעיל מיני' ויאמר לבני אהרן הכהנים להעלות על מזבח ד' ול"ל אמלוכי אבל ל"ק דשם הי' הקרבנות הוראת שעה כמ"ש רש"י פסוק כ"א ופסוק כ"ד וא"כ הי' צריך אמלוכי אבל כאן שפיר קשיא לי' למה כתיב ויאמר חזקי' להעלות העולה על המזבח ע"כ נתחדש שם איזה ענין שם אמר ר"י לא עולת ר"ח הוה וקא מבעיא להו מי הוקבע ר"ח בזמנו דלקריב או לא וזה תימה גדולה מה ראה ר"י לחדש שזה הי' ספיקו של חזקיה ואיך שייך שיסתפק חזקיה בזה אמנם נראה דהנה שם כתב ויועץ המלך והשריו וכל הקה אשר בירושלים לעשות הפסח בחדש השני ע"ש סי' למ"ד ולפ"ז הרי אמרו בש"ס סנהדרין דף י"ב שחזקיה טעה שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן ופרשו שם דטעה בדשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן ואיהו סבר הואיל וראוי לא אמרינן והנה אמרו שם לשמואל עברוה מאי אמר עולא אין מקדשין את החדש קדשו מאי אמר רבא בטל העבור ר"נ אומר מקודש ומעובר וערש"י שם וביאור הדברים נלפע"ד דהנה אנן קי"ל דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים כדאמרו בר"ה דף כ"ד ולפ"ז אם עברוהו ביום שלשים ולא נראה עוד הירח ואח"כ נראה בזמנו וא"כ אף דנימא דהואיל וראוי לא אמרינן ומעובר בדיעבד מ"מ אם נראה בזמנו שבאו עדים שראו הירח בזמנו א"כ לא היה ראוי להתעבר ונתגלה מלתא למפרע שהעיבור בטעות היה ס"ל להש"ס דאין מקדשין דאיך אפשר לקדש ולומר שהיום ר"ח דא"כ בטל העיבור למפרע ואם קדשו נחלקו ס"ל לרבא דבטל העיבור ור"נ ס"ל מעובר ומקודש וכן נראה מהרמב"ם פ"ד מקידוש החדש הל' י"ד שהבין כן ולפ"ז חזקי' דטעה בדשמואל ועיבר השנה לכתחלה דהואיל וראוי לא אמרינן א"כ יש להסתפק אם היה נראה הלבנה בזמנו איך הדין של עבורו והנה לרבא ודאי בטל אבל לר"נ יש להסתפק דהוא ס"ל דמקודש ומעובר או זה דוקא בדיעבד שעיבר אבל כל שעיבר לכתחלה וטעה בדין דלכתחלה ודאי אין מעברין א"כ י"ל דבכה"ג כל שהוקבע ר"ח בזמנו ודאי בטל העיבור או לא כיון דעיבר וטעה בדין שוב מעובר ואין מקדשין אותו בו ביום רק ממחרת וזה דמבעיא ליה מי הוקבע ר"ח בזמנו דלקרב או לא כיון דעבר שוב א"א לקבע ר"ח בזמנו וע"ז פריך דהא היה בששה עשר לחדש הראשון וע"ז אמר כבש הבא עם העומר קא מבעיא להו מי קבע ר"ח בזמנו או לא ובאמת שזה תימא רבה כמ"ש התוס' מה ס"ד דהא אתמול הקריבו תמידין ומוספין אמאי לא אמלך אלא ממוסף די"ו ניסן והנני מוסיף דהרי בלאחר חצי החדש כתב הסמ"ע סי' ל' ס"ק כ"ד דכ"ע ידעי שנתעבר החדש ועיין ש"ך שם ס"ק ט"ו ואיך שייך שחזקי' נסתפק בלאחר חצי חדש בששה עשר אי אקבע ר"ח בזמנו ואף דיש לדחות דביום ט"ז בעצמו יש להסתפק עדיין מ"מ היא תימה דהאיך שייך שחזקי' המלך עם הקהל יסתפקו בזה אך נראה דבאמת חזקיה לא הקריב הפסח והתמידין והמוספין שהרי רצה לעבר השנה אמנם הכבש עם העומר דהתורה תלתה בעצם היום הזה נסתפק אם יוכל לדחות דאולי הוקבע ר"ח בזמנו אז בטל העיבור וצריך להקריב הכבש וכבר נודע מ"ש האבודרהם הובא בב"י א"ח סי' תק"נ דבכ"מ שכתוב בעצם היום הזה דוחה שבת ועשרה בטבת אם היה מקלע בשבת היה דוחה שבת כיון דכתיב בעצם היום הזה סמך מלך בבל ע"ש וא"כ שוב אפשר דדוחה העיבור וע"ז פריך ונחזי פסח היכא עביד מצה היכא אכיל היינו כיון דקרבן העומר ממחרת הפסח תלהו הכתוב כמבואר בתורה וביהושיע סי' ה' א"כ כל שלא הקריבו פסח ולא אכלו מצוה שום אין מקום להעומר ועיין בתוס' ד"ה איבעיא דהקשו דבד"ה כתיב האי קרא קודם מקמי ויועץ המלך לעשות פסח ולא הבינותי קושייתם וראיתי בבה"ז שעמד בביאור דבריהם וכתב דעיקר קושיתם לר"ש ב"י דאמר דחזקיה השיאם לעשות פסח שני וא"כ הקריבו הפסח באייר ולפ"ז מ"פ הש"ס וליחזי פסח היכא עביד דהא ע"כ עיבר אף דלא עשו פסח בחדש הראשון דהא ע"כ ספרו ז' שבועות אף דלא הקריבו העומר וכתב עוד דאם נימא דהפסח הראשון קרב באייר ודלא כר"ש בר"י א"כ קושיית התוס' הוא כך דע"כ האי עולה לאו הבא עם העומר דהא העומר נקרב באייר דהיינו שהי' אז אייר ניסן ובקרא כתיב בששה עשר לחדש הראשון ע"ש ולפמ"ש א"ש קושית הש"ס דהעומר תלוי במחרת הפסח והרי לא היה אז מחרת הפסח דלא הקריבו הפסח עדיין והנה הרד"ק בד"ה ב' סי' ל' כתב לתמוה על חז"ל שאמרו דחזקי' עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו דמנ"ל דלא הודו לו שהרי הכתוב אומר ויועץ המלך והשריו וכל הקהל בירושלים לעשות את הפסח בחדש השני משמע דהודו לו ולפע"ד י"ל דנלמד מהא דאמר דמבעיא ליה אי אקבע ר"ח בזמנו והיינו דלא הודו לו מהעיבור וא"כ איבעיא לי' לחזקי' אי קבעו רבנן החדש ניסן בזמנו או דחוהו אלמא דלא הודו לו גם מ"ש הרד"ק עיבר ניסן בניסן היא תימה דלמא היה מעבר בר"ח אדר לעשות אדר שני במקום ניסן אני תמה על תמיהתו דא"כ שוב כדין עשה ולמה נסתפק חזקיה אי קבע ר"ח בזמנו ולמה ישנו מה שעבר חזקיה וע"כ דעשה שלא כדין ובמה טעה וע"כ נחלקו בדשמואל כדאמרו בסנהדרין י"ב ובלא"ה לא ידעתי למה בקש תואנה בדברי חז"ל והרי הכתוב אומר כי התפלל חזקי' עליהם אלמא שעשה שלא כדין וע"ז נחלקו חז"ל במה טעה ונחלקו ר"י ור"ש ור"ש בר"י במה טעה ומ"ש הרד"ק שמפורש במקרא הטעם מפני כי אכלו הפסח בטומאה תמוה אם טומאה הותרה בציבור א"כ מהו שלא ככתוב וגם למ"ד טומאה דחוי' עכ"פ נדחה מה זה שאמר שאכלו שלא ככתוב והיינו מה שעברו מפני הטומאה דהותרה או דעברו ניסן בניסן למ"ד דחויה וז"ב ופשוט וכן מבואר בדברי הרמב"ם פ"ד מביאת מקדש הט"ז ומנין שטומאת מת דחויה בציבור שנאמר וכו' והרי הדבר מפורש בכתובים שנאמר כי רבת העם בקהל וכו' ומה זה שנאמר כי אכלו את הפסח שלא ככתוב מפני שעברו אותה השנה מפני הטומאה והיינו דבא לומר שלא תטעה לפרש דשלא ככתוב היינו מה שאכלו בטומאה ותסבור דלטומאה לא נדחה ומכ"ש שלא הותרה ולזה אמר שלא כן הוא שבאמת דחויה הוא רק שעברו שלא כדין וא"כ מבואר מה שדחקו חז"ל לומר שעיבר שלא כדין דהרי אחר שידעו שטומאה נדחה בציבור ומכ"ש למ"ד הותרה א"כ מה שלא ככתוב וע"כ דהו' מפני העיבור וא"כ רצו חז"ל להורות במה נחלקו חזקיה והסנהדרין וע"ז אמרו דנחלקו אי צריך לעבר מפני הטומאה או דעיבר ניסן בניסן וקמפלגי בדשמואל ודברי חז"ל אמת ומיושב כל תלונות הרד"ק ז"ל ובמח"כ לא עיין היטב אמנם לכאורה היה מקום ליישב דברי הרד"ק דבאמת היה האיסור בשביל הטומאה ואף דטומאה הותרה או דחויה מ"מ הרי התוס' במנחות ט"ו כתבו דהא דאיצטרך ר"י לומר הטעם דאין קרבן ציבור חלוק אף דס"ל לר"י טומאה הותרה בציבור משום דק"צ יש בו אכילה ובזה ס"ל לר"י דל"ש הותרה בציבור ע"ש וא"כ כאן היה האשמה שהרי הפסח צריך לאכול ובזה ל"ש הותרה בציבור ובזה היה מדוקדק לשון הכתוב רבת מאפרים ומנשה וכו' לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר והיינו שעיקר החטא היה שהרי אכלו בלא ככתוב ובזה מודה ר"י אמנם נראה דז"א דאכתי קשה לר"י דס"ל דאין ק"צ חלוק ומשום זה יעשו כלם בטומאה אף בק"פ א"כ שוב מהו החטא כיון שרבים הטהרו ורבים אשר לא הטהרו והרי אין ק"צ חלוק א"כ שוב לא אכפת לן וז"ב ודו"ק. אמנם באמת בגוף דברי התוס' לפע"ד ע"כ לא כתבו התוס' רק על מה דיעשו בטומאה אף ששאר השבטים טהורים זה צריך טעם מפני שאין ק"צ חלוק דאל"כ כיון דאיכא אכילה לא הותר לעשות בטומאה אבל זה לענין אם אפשר לעשות בטהרה אבל כאן דא"א לעשות בטהרה רק שיכול לעבר השנה הנה באמת אין למצות אלא מוקמן ושעתן וזמנן האמת היה בניסן ואנחנו מדחים מזמנם האמת ועושים אדר שני בזה פשיטא דזריזין מקדימין למצות ולא משגיחים על האכילה אחרי דגוף הקרבן יכולים לעשות בטומאה וכבר נודע מ"ש חביבה מצוה בשעתה ועיין בתה"ד מה שהאריך לענין קידוש לבנה ואף לפי דבריו היינו שאותה מצוה נעשה בהדורי יותר אבל כאן גוף הטומאה הותרה בציבור ואכילה לא מעכבא רק דבעינן ראוי לאכילה בזה פשיטא דלא מעברין השנה ונדחה המצוה מזמנה האמת וז"ב ופשוט.