שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ל״ט

בשנת רט"ז הגיעני בר"ח ניסן א' מצורע תשובה מהרב המופלג מוה' מאיר לנדא וכעת אב"ד ברשטין בהרב המאוה"ג ראב"ד ד"ק סטריא מוה' זיסקניד ז"ל במה שאחד קנה מאדון אחד איזה מאות טעפ י"ש בעין וגם כל אשר יולד לו בהגראלנע עד סוף חודש אפריל ע"פ כסף דראן ושטר קאנטראקט ותנאי היה ביניהם שכל חדש אפריל הברירה ביד היהודי בענין קבלת הי"ש מכל החדש כלו או מקצתו או לסלק עצמו מכל וכל מכל הי"ש וגם האדון השכיר מאגיזין על עמידת היי"ש ועל זה האריך מעלתו לפלפל במה קנה הי"ש העתיד להולד ואם מצוה עליו לבערו ואם יש תקנה להצילו והנה כעת אינו ברשותו והנה מה שהאריך דהוה דבר שלב"ל ואף שקנין סטימתא מועיל כמ"ש הרש"ל בתשובה מ"מ בדבר שלב"ל לא מועיל וכמ"ש הקצה"ח סימן ר"א בשם המרדכי והנה במח"כ חשב שמצא מציאה בקצה"ח בשם המרדכי ובאמת גם בדברי הרא"ש הובא בב"י ביו"ד סי' רס"ד מבואר דל"מ בדשלב"ל וגם דברי הקצה"ח תמוהים שלא הזכיר מזה ועוד דדברי הרא"ש סותרים עצמם למ"ש בכלל י"ג סימן כ' דדעתו דמועיל אמנם בתשובה אחת לק' בוטשאטש וגם זה מקרוב נשאלתי באנשים שעשו מקח על יי"ש העתיד להולד ואח"כ הוזל ורצו לחזור מטעם דהוה דבר שלב"ל הארכתי בזה ובררתי דהדבר ברור דכל שהמנהג למכור דבר שלא ב"ל קנו מתורת סטימתא כמ"ש הרא"ש כלל י"ג סי' כ' וכ"כ הרש"ל בתשובה סי' ל"ו לענין אורנדו"ש וגם במק"ח סי' ת"נ הסכים כן וזה רבות בשנים שכתבתי על הגליון דכן משמע מתוס' ב"מ ס"ו ד"ה ומניומי וכבר בארתי אפס קצהו בחבורי יד שאול סי' רס"ד יעו"ש אמנם זה דוקא כל שהמנהג כן ומטעם דכל הענין דלא קנה דשלב"ל הוא משום דלא סמכא דעתיה וכיון שהמנהג לקנות כן וא"א לקנות בע"א אם כן המנהג עושה קנין אף בדבר שלב"ל דהרי סמכא דעתיה ולפי זה שם במילה כתב שפיר רבינו יחיאל דמועיל סטימתא שכן נהגו אבל באם שינה מהמנהג והבטיח לו עוד טרם שבא לעולם אם כן שוב הוה דבר שלב"ל ולא מועיל סטימתא יותר מאלו היה ק"ג דל"מ בדבר שלב"ל כל שאין המנהג כן ואם כן מבואר דכל שהמנהג כן לקנות אף דשלב"ל מועיל על ידי סטימתא ומכ"ש שהיה כסף ושטר וכן הסכימו שני גדולי הדור הגאון מוה' מאיר ז"ל אבד"ק אונגוואהר והגאון מוהרמ"ס בשו"ת הנספחות לספר הריטב"א על ע"ז שנדפס באובן יעו"ש אמנם לענין המכירה חושש מעכ"ת למ"ש הגאון ש"ב במק"ח סי' ת"מ דאם משכיר לו הבית עם החמץ ל"מ כיון דשכירות לא קניא והרי כל המכירה אינו רק הערמה בלבד וא"כ אם יאבד או יגנב בודאי לא ישלם לו הנכרי הלוקח וא"כ הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי דל"מ דבשלמא אם מוכר לו הבית הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בבית נכרי אבל שכירות ל"מ וא"כ כאן הוה כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם אחר דל"מ להרבה פוסקים וא"כ הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם אחר בבית עכו"ם דל"מ והנה האריך מעלכ"ת בזה ובאמת כשאני לעצמי לא ידעתי התחלה לדברי הגאון במק"ח ואף דהוא רב וקרוב בד"ת דכתיב אמת לא אזלינן בתר רב וקרוב ואני אומר דל"ד דשאני כל מקבל אחריות דחייב באחריות לשלם וא"כ הו"ל דבר הגורם לממון ובחמץ ודאי הוה כשלו דכתיב לא ימצא אבל כאן מה אחריות שייך בכאן רק שאם יאבד יפסד הממון אבל ל"ש אחריות והרי הוא ביטל ומכר כדינו ואף שנפסד החמץ מ"מ על מה יעבור ואיך שייך לומר דנחשב כשלו הא באמת החמץ שלו וביטל ומכר ומה לו לעשות עוד ואם יגנב או יאבד בודאי אינו עובר וכ"ז שהיא בעין הרי מכרו ובשלמא כשקיבל אחריות אמרינן דל"מ מכירתו כיון דעוד לא יצא מרשותו לגמרי והרי הוא חייב עדן באחריות וא"כ כ"ז שהוא בעין הרי הוא עדן קצת שלו אבל כאן כ"ז שהוא בעין הרי חל המכירה ולכשיפסד הרי נפסד ולמי יתחייב באחריות רק דנפסד ממונו אבל כ"ז שהוא בעין הרי הוא מכור בטוב וז"ב כשמש.