ראיתי ונתון אל לבי לבאר ענין דבר הגורם לממון דהיינו בקבלת אחריות על חמצו של עכו"ם אם יכול לבטל וראיתי בשו"ת שאגת אריה סימן ע"ז דהלכה זו העלה דא"י לבטל והטעם דבאמת הא דמהני ביטול הוא מטעם הפקר והרי כאן אינו שייך הפקר דאטו החמץ שלו ורק דעובר על ב"י מטעם דהו"ל דבר הגורם לממון דאלו מגניב או מתביד ברשותו קאי ואף למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי הא כתיב לא ימצא וא"כ מה מועיל הביטול הא מ"מ הוא דבר הגורם לממון וגם קודם ביטול לא היה שלו רק הוה גורם לממון וגם כעת הוא כן והאריך בראיות והנה ראיותיו כתבו האחרונים ובתוכם המק"ח ליישב ע"ש סי' תל"א אבל לדינא הסכים לדבריו וכן מצאתי בפ"י שכתב כן בסוגיא דנכרי שהלוה לישראל ולפע"ד גוף דינו ליתא דבאמת צ"ב היאך מרבה מלא ימצא דבר שאינו שלו רק שחייב באחריותו והרי לא מסתבר כלל שיתחייב דהא אינו שלו כלל רק שיתחייב באחריות אם יגנב ולמה יהיה כשלו והרי חמץ גופא שעובר על ב"י הוא חידוש דהא אינו ברשותו ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו וכאן ל"ש זאת דבאמת אינו שלו לגמרי אך לפע"ד סברת הש"ס הוא ע"פ מ"ש התוס' בב"ק דף ס"ט ד"ה כל דלכך לא מועיל יאוש בגזילה שיהיה פטור מן המעשר דנהי דהנגזל א"י לתבוע מיד מי שזכה בהיה ברה"ר וזכה אחר בם מ"מ הגזלן יכול להוציא מיד מי שזכה כדי שיפטור עצמו מן הנגזל ואסור לאדם אחר להחזיק בה דהא הגזלן צריך שיפטור עצמו מזה ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דזהו סברת הש"ס כיון דאילו מגניב או מתביד באחריותי' קאי ומחוייב לשלם ואם כן אסור לאדם אחר להחזיק בה דהא מפסיד לזה שקבל עליו אחריות א"כ הוא ברשותו של זה הנפקד דהא התורה אסרה לכל אדם שזה צריך לפטור עצמו מהאחריות וא"כ שוב הו"ל כאלו הוא ברשותו וז"ב כשמש לפע"ד.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ל״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
