שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ל״ד (ה׳)

והנה במ"ש למעלה בדברי הש"ס בכורות דף וא"ו הנה בשנת תרי"ב ל"ח למב"י למדתי עם תלמידי ני' טוש"ע יו"ד סי' פ"א והנה הש"ך כתב שם ס"ק י"ב לענין מי חלב דמ"ה שרי דע"כ לא בעי הש"ס לאשכוחי היתר לחלב אלא כי היכא דלא נימא דהוה כאבמה"ח כמו במה"ח אבל לאחר דגלי קרא דחלב מותר ע"כ ש"מ הא דכתיב ולא תאכל הנפש עם הבשר הוא רק לגוף החי עצמו אם כן כ"ש דמי חלב שרי ע"ש ואני תמה על עצמי דבמחכת"ה נעלם ממנו דברי הש"ס במקומו דהרי אמרו בבכורות ד' הנ"ל דלכך אצטריך את הגמל דה"א דליכא מידי דחי ושרי והאי חלב כאבמה"ח ושרי וה"נ בבהמה טמאה לשתרי דחידוש הוא קמ"ל הרי דאף למה דגלי קרא דבהמה טהורה שרי החלב הוה חלב חידוש וסד"א דגם בבהמה טמאה לשתרי והרי למה דגלי קרא דחלב טהורה שרי שוב אינו חידוש די"ל דרק גופו של חי אסרה לא חלב היוצא ממנו דלאו גופו של חי הוא אבל טמאה דמגופו קא ממצצי אסור משום צירן ורוטבן של טמאים דאסור עכ"פ וע"כ דאף לאחר דגלי התורה דחלב שרי מ"מ חידוש הוא וא"כ תימה על הש"ך ז"ל גם מדברי התו' חולין דף ס"ד ד"ה שאם מבואר כן בשם בה"ג לענין ביצים והרי ביצים ודאי לאו גופו של חי ואפ"ה הוה חידוש ה"ה בחלב וז"ב ובכו"פ תמה מחולין ס"ט דמה לגמוע חלבו דה"א כל חלב שרי דאיתא לתקנתא בשחיטה משא"כ יוצא והרי לאחר שגלי קרא דחלב שרי ליכא שום חידוש כלל דלא אסרה תורה רק גופו של חי וליכא חידוש כלל ובאמת שזה ג"כ קושיא אבל ממקומו הי' לו להקשות טפי והנני יוסיף להפליא דבאמת מה דרצו חז"ל לאסור חלב משום אבמה"ח הוא ע"כ רק מטעם דאתמחי כדאמרו דאתמחי אבל אינו כאבמה"ח ממש דהרי אינו אבר ממש ואין בו גידין ועצמות ומדברי הש"ך הנ"ל נראה דהוא בשר מהחי וכן עלה במחשבה לפני אבל באמת גם בשר אינו מקרי והרי ממעט בפהמ"ק מבשר ולא חלב וא"כ עיקר האיסור הוא ע"כ רק דאתמחי והיינו כמו צירן ורוטבן ותדע דהרי הש"ס מקשה למה לי את הגמל לרבות חלב והא מהטמאים נפקא לאסור החלב והיינו משום דהוה צירן ורוטבן וא"כ ניהו דאבמה"ח לא מקרי רק גוף החי אבל מ"מ החלב דמצצי מגופן הו"ל כציר ורוטב וממצצי מגופן והוה ליה אתמחי ואסור ואם כן למה לא יהיה חידוש ומהראוי דנסיובי יהיה אסור אף דאינו גופו של חי ועל כן נראה דבאמת גם הש"ך חלילה שיאמר דחלב אינו חידוש וכוונת הש"ך דהנה באמת כל מקום דהוה ליה חידוש אמרינן אין לך בו אלא חדושו וכל מה דיכולין אנו לקרב הדברים שלא יהיה חידוש אנו עושין ואם כן יפה כתב הש"ך דכיון דחכמינו זכרונם לברכה למדו מקרא דחלב מותר ולא נאסר משום דאתמחי אם כן ע"כ צריך לומר דהתורה לא אסרה משום אבמה"ח רק מה דגופו חי ממש אבל לא מה שיוצא מן החי א"כ כ"ש דמי חלב שרי דאל"כ יהי' חידוש בתוך חידוש דחלב דאתמחי ומקרי רוטב וציר של אבמה"ח ושרי והמי חלב יאסר משום דאתי מן החי ומה"ת לנו לומר זאת ולהרבות בחידוש וניחא למעט החידוש וכל מה שנוכל לקרב דרכי התורה והמצות אל השכל אנו עושים ומחוייבין לעשות כן וא"כ באמת גוף מה דשרי חלב הוא באמת חידוש שחדשה תורה דרק גופו של חי הוא דאסור ולא היוצא ממנו אבל מ"מ מוכח דמי חלב בודאי שרי דטפי הוה חלב אתמחי מהמי חלב וז"פ וברור ומיושבים כל הקושיות לפע"ד ועש"ך סי' פ"ז ס"ק ט' שכתב בעצמו דחלב הוה חידוש ועיין כו"פ שם ס"ק יו"ד ואף דבמחכ"ת לא נזכר מדברי התוס' חולין ס"ד ד"ה שאם כמ"ש ביד שאול סי' רצ"ב יעו"ש מ"מ גוף הדבר מבואר שם דחלב לאו משום אבמה"ח אסור רק משום דהוא ציר בעלמא ובמ"ש נתיישב היטב מה דהקשה הט"ז סי' פ"א ס"ק ז' לפי מה דס"ל להר"א ממיץ דנסיובי דחלבא אסור משום אבמה"ח א"כ איך אמרו הנודר מן החלב מותר בקום ולפמ"ש א"ש דהנה באמת זה ודאי דאף אם נימא דחלב אסור משום אבמה"ח אבל עכ"פ חצי שיעור מותר מה"ת והטעם ברור דבאמת גם באבמה"ח מהראוי להתיר חצי שיעור דל"ש חזי לאצטרופי דהרי חלקו מבחוץ פטור ואף אם נימא דעכ"פ משום בשר מן החי איכא ועיין פרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב מ"מ כאן דאינו לא אבר ולא בשר רק ציר ורוטב בעלמא בודאי מותר חצי שיעור דאינו רק איסור בעלמא והרי טעם כעיקר אינו רק מדרבנן בשאר אסורים ומכ"ש בזה דלא הוה מחובר להבשר והאבר פשיטא דאינו עובר בח"ש דכל השיעור אינו לוקה וממילא בח"ש מותר ולפ"ז קונמות בכ"ש וא"כ י"ל דמותר בקום היינו בח"ש דמטעם אבמה"ח לא אסור וכמ"ש רק מחמת הנדר וכל דמותר בקום דע"ז לא נדר ממילא מותר ולפע"ד הוא ברור לדינא.