שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ל״ד (ד׳)

ומ"ש עוד להקשות בהא דאמרו שבועות מ"א האי דא"ל לחברי' אל תפרעני אלא באפי תרי דתנו הלכתא אזל ופרעי בין דילי' לדיליה אתנסו זוזי וכו' א"ל אין קבולי קבלית מינך דרך פקדון ואמינא להוה גבאי פקדון עד דמתרמי בי תרי וכו' א"ל כיון דקמודית דקבלתינהו מיניה פרעון מעליא הוה וכו' ופירש"י דדברים שבלב הוה וע"ז הקשה לפמ"ש הסמ"ע סי' רצ"ב ס"ק ט"ז דלכך בדמי אבידה כל שמותר להשתמש נעשה שואל משום דבטוח שישהה אצלו ויוכל לסחור בהמעות משא"כ בפקדון שאינו צרור דמתירא שמא יבא המפקיד ויצטרך ליתן לו המעות ולפ"ז כאן בודאי נעשה שואל אף דכדבריו כן הוא שקבלו לפקדון שהוא בודאי אינו מתירא שיבא לקחת מידו דהא באמת המעות הן שלו וא"כ היתר התשמיש מחייבו באונסין לפע"ד ל"ק דמעולם לא שמענו שיהיו מחויב על דבר שהוא שלו שיעשה עליו שואל בהאי הנאה דיכול להשתמש בו והרי כי משמש בשלו הוא משמש והרי בשואל בעינ' שיהיו כל הנאה שלו וכל שנהנה הנשאל ג"כ לא מקרי הנאה כמ"ש הר"ן לענין שאלת ספרים מכ"ש בדבר שהוא שלו לגמרי שאינו נהנה כלל ובפרט כל שיהי' שואל הרי יצא המעות מתחת רשות הלוה לגמרי ונפקע שם הלואה מיני' ולמה יתחייב המלוה על מעותיו ולמי נעשה שומר ובאמת גם מה שנעשה ש"ח צ"ב לכאורה דהו"ל שמירה בבעלים דהרי הבעלים מחייבים עדן באונסין מתורת קיום התנאי והוא נעשה שומר חנם על המעות מיהו ז"א דזה לא מקרי שמירה בבעלים שלא נעשה שומרים ביחד וגם בלוה ל"ש שמירה דהוא חייב מתורת הלואה ולא מתורת שומר ועיין סוגיא דב"מ דף ל"ה גבי שאלה לתשעים יום ואגרה לפ' יום וע"ש בתוס' ועי' תומים סי' ע"ב ס"ק י"ג בסופו ובתשובה הארכתי אבל לענין הלואה נלפע"ד ברור דאף דהמלוה בשעה שנתחייב הוה בעת שנתחייב עדן הלוה לא מקרי שמירה בבעלים דהרי הלוה מחויב בתורת הלואה לא מתורת שומר וז"פ. ומ"ש מעלתו לישב גוף הקושיא של הסמ"ע דשאני אבידה דאין לו לבעל אבידה הנאה במה שזה נעשה שומרו דלא ניחא לי' שיאבד ונעשה זה שומרו משא"כ במפקיד דגם המפקיד נהנה במה שנעש' זה שומרו שהרי נתנה לו לפקדון וא"כ לא הוה כל הנאה שלו דהרי גם המפקיד נהנה וכמ"ש הנימוק"י ס"פ ג' דב"מ דכל שגם המשאיל נהנה לא הוה שואל ע"ש גבי הניח לו מקלו ותרמילו לפע"ד ליתא דהא באבידה כל שכבר אבדו פשיטא דניחא ליה שיהי' המוצא שומר שלו ואפ"ה נעשה שואל.