שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ג׳

תשובה מביזניב מהרב מוה' שמואל אברהם הלוי ני' ביום ד' לך שנת תרט"ו במה שאירע שם שאחד נשא אלמנה ובעת הנשואין הי' לה מבעלה הראשון שני בנים והגדול שבהם היא השיאתה בימי מגר אלמנות' טרם היתה נישאת לבעלה השני והצעיר הי' אז רווק קטן ועתה בא לשני גדלות וכעת שמתה והניחה שטערין טיכל והבנים תובעים מבעל אמם הש"ט והבעל רוצה להחזיק מתורת ירושה והם טוענים ששייך להרווק הנ"ל מטעם כי אבי אביהם נפטר אחר מות אביהם ונשאר ממנו מעות וחפצים ולקחה אמם כל הנשאר וחלקה ביניהם מחצה נתנה להבן הגדול לנשואין ומחצה השנית מתחלה הלוותם בתורת עסקא ואח"כ לקחת המעות והחפצים לעצמה ועשתה ש"ט וא"כ הוא מחלק ירושתו ואף שבעת הנשואין היו לה הש"ט אבל לקחה המרגליות בהקפה מהחותן של בנה הגדול ולאחר הנשואין כשני ימים אח"כ נסעה למקום אהלה הראשון ונתנה המעות והחפצים של אבי אביהם לאותן הבן הגודל בעד המרגליות ועדן החפיצים ביד החותן הבן הגדול וניכרים לו ורוצה להעיד ע"ז שהם חפצי אבי אביהם ויעיד ע"ז שזה נתנה לו בעד המרגליות וא"כ מבקשים היורשים שלה שעכ"פ תשבע על המעות שנתנה בעד המרגליות שזה א"י כלל ממה לקחה וישבע הבעל אם לא אמרה לו אשתו שזה ממעות אבי הבעל הראשון. ב' טוענים היורשים שקרובים שלה שלחו לה מעות והיא לקחה המעות והוציאתן בתוך הבית של בעלה השני ואף שהבן הקטן אכל ג"כ אצלו טענו שהבעל היה מחויב להחזיקו ויש להם עד שיעיד שהקרובים שלחו לה המעות ע"מ שאין לבעלה רשות בו. ג' תובע הבן הגדול שפעם אחד לותה אמו מידו סך מה וקנתה בגד לבת בעלה הגדולה ואומר שיש לו ע"א שראה ההלואה וקנית המלבוש והבעל משיב ע"ז תשובה כוללת שא"י כלום מזה ואולי ממעות שלה בעצמה קנתה המרגליות ואף שהחותן מעיד שנתנה החפצים של אבי הבעל ראשון בעד המרגליות ע"א אינו מועיל לממון וגם שבועה א"י לחייב אחרי שגם הם מודים שהוא לא הי' שם וא"צ לידע כלל ואולי מכרתה החפצים לו והמעות נתנה ביד אחר על בנה הקטן ואשתו לא אמרה לו דבר ואם גם היתה אומרת לו מי מהימנה ופשיטא שא"צ לשבע ולקבל בחרם ע"ז וגם על טענה הב' טוען שא"י על מה נתנו הקרובים ומי יודע אם שלמה חובותיו וגם אם שלמה חובותיו מי בקש מידה ולא נתחייב כלל לקבל הרווק לזונו ואף שהיה במחשבתו שבוודאי יזון אותו מ"מ לעומת זה ידע שהקרובים שלה יתמכו ידיו עבור זה ועכ"פ הוא לא נתחייב לזון הבן וגם על טענה הג' טוען שא"י כלל אם לותה וגם אם היתה אומרת לו שכן הוא לא היה מחויב להאמינה וגם מה בצע לו במה שעשתה מלבוש לבתו הגדולה שלא היתה מוטלת עליה וא"כ א"צ לשבע נגד העד כלל וע"ז כתב מעלתו דצדקו דברי הבעל בכל טענותיו שאינו מגיע לו שום שבועה וק"ח דהא גם הם יודעים שהבעל א"י וכל דליכא הכחשה ל"ש שום שבועה כמ"ש בש"ך סי' ע"ב ס"ק נ"א באורך והאריך עוד בהרבה טעמים דנגד החלק שנתנה מעות בעד הש"ט לו יהא כן מבואר באהע"ז סי' צ"א דאין הבעל חייב לשלם עבורה ועב"ש ס"ק יו"ד וגם נגד החפצים שנתנה אף שזה היה הלואה לאחר הנשואין עיין בחו"מ סי' צ"ו ס"ק ט' דבעי שיהי' עדים ע"ז ועיין בתומים שם ס"ק ט' כל שאינו יודע שאין זה ממון הבעל א"כ אינה נאמנת כלל והנה זה תמוה דשם קאי על חיובים שלה אם הבעל מחויב לשלם אבל כאן אדרבא החפצים ידועים שאינם של בעל השני רק משל אבי בעלה הראשון וא"כ אינם של הבעל השני וגם להך דסי' צ"א ל"ד דשם כ"ז שהבעל חי והיא הביאתם לו א"י הלוקחים לגבות אבל כאן לענין שהבעל יורש אותה כל שהי' נודע שהממון אינו שלה רק לקחתם מאבי בעלה הראשון הרי הוא של בניה וא"י ליורש' אבל בלא"ה צדקו דברי מע"ל שהחותן אינו נאמן שהוא נוגע בעדותו כיון דהחפצים ניכרים שהם משל אבי אביהם והי' לא הי' לה כח לחלק הנכסים שלא היתה אפוטרופסת א"כ אינם של' והבן השני יוכל לבטל החלוקה ועדיף מחו"מ סי' קע"ה ס"ז ועיין סי' רפ"ט ס"א וגם כיון דהכניסה נדוני' הרי מועיל תפיסה אף מחיים כמ"ש הב"ש סי' צ"ו ס"ק ד' דיכולה לתפוס אף שיש עדים והרי נדוניא דינו ככל חוב ונוטל בראוי למ"ד דב"ח נוטל בראוי וכיון שזה ספיקא דדינא אם ב"ח נוטל בראוי א"כ שוב יכולה לטעון קים לי וא"י לומר מכח אבי אבא קאתינן דזה אינו טענה רק בצירוף דב"ח אינו נוטל בראוי כמ"ש הקצה"ח והנתיבות בסי' ק"ד וא"כ כל דיש ספק שמא ב"ח נוטל בראוי הרי מועיל תפיסתה ומה שטענו שהקרובים נתנו ע"מ שאין לבעלה רשות יפה כתב מע"ל ג"כ דזה גופא ספק ועיין חו"מ סי' ס"ב בש"ך ס"ק וא"ו ובב"ש סי' פ"ה ס"ק כ"ג ועכ"פ לאחר מיתה ודאי הבעל יורשה ובמח"א הלכות זכייה סי' י"א ובשעה"מ הלכות נדרים פ"ז וגם הטענה הג' יפה כתב מע"ל דכל שלא הגיע הנאה לבעל אינו מחוייב לשלם וכמ"ש בחו"מ סי' צ"ו בש"ך ס"ק ט'.