שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן כ״ח (ה׳)

והנה זכורני שבילדותי כתבתי הטעם דל"מ מחילה בכתובה עפמ"ש התוס' בב"ק דף ק"י ע"ב ד"ה כסף שכתבו דמכאן נראה דהכהן א"י למחול דהו"ל כפרה והפ"י הקשה שם דבגזלן דעלמא קי"ל דיכול למחול אף דהקרן מעכב הכפרה וע"כ דהו"ל כאלו נטל ממנו וחזר ונתן לו וה"ה הכא וכתב הפ"י דשאני כהן דכל שלא זכה מעולם ל"ש לומר דיכול ליתן במתנה ולכך ל"מ מחילה ע"ש ולפ"ז בכתובה דלא נתנה לגבות מחיים ואיך שייך מחילה בדבר שלא זכתה בו כלל ולכך ל"מ מחילה ע"ש וכעת נראה בישוב קושית הפ"י דשאני שאר גזלן דעיקר הכפרה הוא לפי שגזלו והתורה רצתה שלא יגזול חברו א"כ הרי עיקר הכפרה לגבוה תלוי במה שבינו לחברו וכבר נודע מ"ש החוה"ל דבגזל יש שתי רעות מה שבינו לחבירו ומה שבינו למקום שהרי התורה אמרה לא תגזול ובארתי במק"א דלפעמים האיסור לגבוה הוא רק בשביל בינו לחברו וא"כ כל שמחל לו שוב נתכפר לו ג"כ דהרי עיקר הגזילה שהקפידה תורה הוא בשביל חברו אבל גזל הגר של"ש בינו לחברו דהרי הגר מת ואין לו יורשים רק דהתורה הקפידה שלא יהיה לו כפרה עד שיתן לכהן הכסף וא"כ ל"מ מחילה דאיך יוכל הכהן למחול והא לא גזל אותו כלל רק דהתורה אמרה שבזה יתכפר עונו ואיך יועיל מחילה ועיין תוס' כתובות ריש אלו נערות דכתבו דהכפרה תלוי בהפרשה וכל שכבר הפריש יכול למחול ולא נודע הטעם ולפמ"ש א"ש דכבר נודע דברי הרמב"ן דשני מצות יש ההפרשה מצוה לבד והנתינה לכהן מצוה לבד ולפ"ז איך יכול הכהן למחול מה שהתורה צוה לישראל שיפריש והא הפרשה עדן לא בא ליד כהן ומצות הפרשה הוא לבדו אבל הנתינה לכהן שהיא של הכהן יכול למחול וז"ב ובחבורי כת"י שהחילותי שנת"ר הארכתי בדברי התוס' ופ"י הנ"ל והנה אם כי פירשתי דברי התוס' שלא כהפ"י אבל סברתו נכונה דל"ש שימחול מה שלא זכה בו עוד ולפ"ז בכתובה ל"ש מחילה דעדן לא זכתה אמנם לכאורה רציתי לומר דע"כ ל"ש לומר דל"ש מחילה כל שאין לה עדן זכייה רק בדבר שאין שטר אבל בשטר דנחשב כגבוי ובפרט שטר כתובה דמוחזקת טפי א"כ שייך בזה ענין מחילה אותו הזכות שיש לה בשטר אך נראה דשוב ל"מ מחילה בתפיס שטר דאף אם נימא דמועיל מחילה אף שתפיס שטרא היינו משום דנימא דגם כח השטר נפקע אבל כאן ממנ"פ באמת ל"ש מחילה בדבר שלא זכתה רק מכח השטר קאתינן עלה וא"כ שוב כל שתפוסה שטר ל"ש מחילה ומעתה מיושב היטב דברי הרמב"ם דשם כל שכבר מכרה השטר שוב מועיל מחילה דל"מ תפיס שטרא ודו"ק היטב ומ"מ מועיל מחילה דהא השטר קיים ביד הלוקח רק שהיא אינה תפוסה בו ודו"ק. עוד נ"ל דלכך ל"ש מחילה בזה דהא פשיטא דאינה מוחלת רק כשימות הבעל אבל אם יגרשה בודאי לא מחלה דאיך תתן חרב בידו להרגה לגרשה ולא יצטרך לתת כתובה ולפ"ז בזה בודאי תפיס שטרא מקרי דבשלמא כשמוחל לגמרי בלי שיור אמרינן דנפקע כח השטר והוה תפיסתו בשטר לא כלום אבל כל שנשאר עוד כח לה בזה שוב מקרי תפיס שטרא ול"מ מחילה ולפ"ז שם שמכרה לאחר וא"כ כל שמחלה לגבי בעלה מחלה לגמרי דלה לא יגיע כלום אף כשיגרשה ושוב מועיל מחילתה ולא מקרי תפיס שטרא ודו"ק היטב.