שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן כ״ח (ד׳)

והנה הסמ"ע והש"ך ר"ס ל"ט ס"ק א' הביאו בשם הג"א דכל דלא מקנה לו דבר חדש ע"י קנין לא חל הקנין ובדה"ב חולק עליו והקשה אותי יניק וחכים כמר יעקב מענקיש ני' מלבוב דא"כ מ"פ בגיטין נ"א וכי מגרע גרעה ומה קושיא הא ודאי מגרע גרע דהא כיון דהוה תנאי ב"ד א"כ ל"צ לקנין ולא חל הקנין ולק"מ דהא הרשב"א ביאר שם דהקנין אלים טפי מכתיבה ואף דאן כתובין אצל משעבדי ע"י הקנין שעבד נפשי' טפי א"כ ודאי הקנין חל דהא אלים קנינו יותר וגם הא הוה דבר שאל"ק רק בשעת נישואין מועיל הקנין ועכ"מ פי"א ממכירה ובש"ך סי' סמ"ך וא"כ הא אלים הקנין ושפיר חל ופריך שפיר והא מגרע גרע ודו"ק והנה בגוף דברי רבינו שכתב והקנה ממנו בקנין שחייב לה מנה או מאתים שהוא מותר והטור דייק מזה דאינו מותר עד שיהיה לו פנאי לכתוב והב"י תמה עליו דבקנין דלכתיבה עומד מותר אף שלא יכתוב כ"כ במהרה נלפע"ד דבר חדש דהנה בהא דמבואר באהע"ז סי' ס"ו סי"א בהג"ה והוא מפסקי מהרא"י שכתב בסי' פ"ט דאם קנו מידו שיתחייב לה יותר מהנהוג לכתוב בכתובות אבל בכתובה נחתם עד פסול ובאופן דלא הוה כתובה כשרה וכתב דאף דקנין לא בעי עדים היינו מיד המזכה לזוכה אבל קנין כה"ג שאינו אלא לחתום בשטר הכתובה כדי לגבות בו פשיטא דלאו מלתא הוא ע"ש ובח"מ ס"ק מ"ב תמה ע"ז דמה חילוק יש בין קנין זה לשאר קנין הא קנין לא בעי עדים וגם הב"י גמגם בזה והאיר ד' עיני ומצאתי שבפסקי מהרא"י שם סי' צ"א נשאל ע"ז והשיב שבתוס' ריש אעפ"י ד"ה מתנת שכ"מ וכוונתו לדף נ"ה ע"ב שם כתב הריצב"א שאין דעתו שיגמור הקנין אלא בכתיבת השטר ומסירתו והדבר ידוע שכל המקבל קנין על הכתיבה אין דעתו להקנות אלא בכתיבת הכתובה ובמסירתה והאשה לא סמכה דעתה אלא בהכי וביאור הדברים נלפע"ד דע"כ לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד רק כשמזכה איזה דבר או מעות אבל כאן הקנין היה שיכתוב לה כתובה וא"כ לא היה הקנין לזכות רק הכתובה וכל שהכתובה לא נכתב כהוגן לא סמכה דעתה ולא גבתה ע"ש ולפ"ז נלפע"ד דבר נכון דלפ"ז צדקו דברי הטור ומהרי"ק דכל שקנה קנין שיכתוב לה כתובה וא"כ עיקר הקנין היה רק שיכתוב לה כתובה וא"כ אינו מותר רק עד שיכתוב לה דל"ש קנין לכתיבה עומד דזה דוקא אם הקנה לה איזה דבר אבל כאן לא הקנה לה רק שיכתוב לה כתובה ואף שהרמב"ם כתב שהקנה לה מנה ומאתים ממנ"פ אם הקנה לה סתם מנה ומאתים ואינו רק מתנה בעלמא עדיין תהיה קלה בעיניו להוציאה כמ"ש לעיל וע"כ שקנה לה בתורת כתובה ושיהי' כל נכסיו משועבדים לה ושוב צריך שיכתוב הכתובה וז"ב כשמש ודברי המהרי"ק והטור נכונים מאד. ודרך אגב אבאר שיטת הרמב"ם דל"מ מחילה בכתובה אף שכותבת לו התקבלתי והב"ש הקשה דא"כ היאך אמרו בב"ק כל לגבי בעלה ודאי מחלה והא ל"מ מחילה ולפע"ד נראה דכל הטעם דל"מ מחילה בכתובה הוא משום דהרי מבואר בסי' י"ב וסי' רמ"א בחו"מ אי מועיל מחילה בתפס שטרא ולפ"ז נ"ל דאף למאן דס"ל דמחילה מועיל אף דתפס שטרא הוא משום דשטר לא חשוב כגבוי וכל שמחל נפקע השטר ולפ"ז לפמ"ש המרדכי דשטר כתובה חשוב כגבוי טפי מכל שטרות וכמ"ש בגליון הש"ע אהע"ז סי' ט' לישב קושית הב"ש ע"ש א"כ בכתובה ודאי ל"מ מחילה כל שתופסת הכתובה ולפ"ז הדבר נכון דהרי המרדכי הקשה גבי מוכר שטר וחזר ומחלו מחול דלמה יועיל מחילה הא תפיס שטר אמנם הבעל עיטור הובא בש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק ע"ד כתב דכל שנתן שטר לאחר שוב מועיל מחילתה ולפ"ז כאן שמכרה השטר כתובה לאחר שוב מועיל מחילתה ודו"ק ועח"מ סי' ס"ו ס"ק י"ג ובסוף סי' ק"ה ולפמ"ש שאני כתובה.