שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן כ״ח

הנה ראיתי ונתון אל לבי על מ"ש הנמוק"י הובא בב"י חו"מ סי' ל"ט הובא בסמ"ע וש"ך שם סעיף ד' דהא דקנין לכתיבה עומד הוא דוקא לגוף השטר ולא לאחריות ושאר יפויין והא דאמרינן אחריות ט"ס הוא כשהתנה ומ"ש הסמ"ע בזה דדוקא לגבי ערב נאמר דחה הש"ך ע"ש ולפע"ד לכאורה תמוה מהא דכתב הרמב"ם פ"ו מאישות דאחד הכותב שטר כתובה ואחד שהעידו עליו וקנו מידו שחייב מאה או מאתים הר"ז מותר וכתב הה"מ דהטעם דקנין לכתיבה עומד וכן הסכימו כל הפוסקים והב"י באה"ע סי' ס"ו כתב דקנין עדיף מהתפסת מטלטלין וחולק על הטור דמותר אף כשיש לו פנאי לכתוב וקשה הא בכתובה תקן שמעון בן שטח שיהי' כל נכסיו ערבאין לכתובתה והרי כאן לא מועיל אחריות ואכתי לא סמכה דעתה ולכאורה רציתי לומר דל"ד לשם דשם בהלואה או במכר שפיר יש לומר דלא הקנה אותו רק לב"ח ולא ממשעבדי וכדומה אבל כאן דכל ענין הכתובה היא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וגם באמת משועבד לה מתנאי ב"ד ומה שכותבין כתובה הוא להסמיך דעתה וא"כ כיון שעיקר הכתובה הוא כדי שתהי' סומכת דעת' ולא תהי' ב"ז א"כ כל שתקן שמעון בן שטח שכל נכסים משועבדים לה א"כ ודאי קנין לכתיבה עומד גם בזה וז"ב ובזה פרשתי מ"ש הר"ן בפ"ק דכתובות הובא בב"י שם דמותרת להתיחד אף שלא כתב לה הכתובה שהיא לא תשמע לו מפני שהיא קלה בעיניו להוציאה ועוד דלא מתסרא אלא משום דלא סמכה דעתה שהרי מתנאי ב"ד יש לה ע"ש והסיום הלז אין לו מובן כלל ומה בכך שלא מתסרא אלא משום דלא סמכה דעתה ולפמ"ש א"ש כיון דכתב דלא תשמע לו שחוששת שתהא קלה בעיניו להוציאה וע"ז כתב הר"ן דאף את"ל דאשה דעתה קלה ותסמוך עליו ג"כ אין שום בית מיחוש שהרי באמת יש לה מתנאי ב"ד ועיקר הצרכת הכתובה שלא סמכה דעתה וא"כ ממנ"פ אם תסמוך דעתה שוב לא תהי' קלה בעיניו להוציאה שהרי מגיע לה מתנאי ב"ד ואם לא תסמוך דעתה שוב לא תשמע לו ודו"ק. עכ"פ דברי הנימוק"י נכונים אך לפ"ז עדיין קשה דזה דוקא כשקנו מידו שחייב לה כתובתה אבל אם קנו מידו שחייב לה מאה א"כ מצד עצם החיוב שוב הוה כהלואה ולא הוה אחריות ואיך מועיל בכתובתה ובזה נלע"ד דהוציא הטור והמהרי"ק מהרמב"ם דגם בזה צריך שיכתוב מיד שיהיו לו פנאי והב"י כתב דזה דוקא בהתפסת מטלטלי אבל בקנין דלכתיבה עומד מותר לגמרי ובאמת שמצד הסברא דבריו נכונים וגם דברי הרמב"ם מדוקדקים אבל לפמ"ש ע"כ דברי הטור והמהרי"ק מוכרחים כיון שהרמב"ם כתב קנו מידו שחייב לה מאה א"כ הוה כמו הלואה ואין אחריות ט"ס וא"כ שוב צריך לכתוב ולא מועיל רק בשעת הדחק שאין לו פנאי לכתוב דאז לא גרע מהתפסת מטלטלי שודאי אין כל אחריות נכסים עליו ואפ"ה מועיל ודו"ק ולפ"ז במקום שקבלו קנין שחייב לה מאה או מאתים בתורת כתובה שוב יהיו מועיל ולפ"ז י"ל דהרמב"ם שלא סיים ע"ז עד שיהיו לו פנאי היינו בכה"ג שהקנו לה בכתובתה אבל אם הקנו לה בסתם דברי הטור ומהרי"ק נכונים ודו"ק כי היא עצה נכונה.