שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן כ״ה

בשנת תרי"ד א' בהר בחקתי ל"א למב"י הגיעני תשובה מהרבני המופלג מו"ה אפרים גרינבערג מסקאליט במה שאירע שם שנשרף הבהמ"ד ר"ל והנה הגג והקירוי הכל נשרף אך כותלי הבהמ"ד עודם על תלם והנה המתנדבים בעם החלו לקבץ מעות ולחדש הבנין והחלו לבנות ביתר שאת ויפוי והידור וע"ז יצא מערערים שאסור עפ"י הדין מצד אשר לבהמ"ד הנ"ל מצד מערב מחובר בית הקהל נמוך הרבה מגג הבהמ"ד אשר היו גבוה וגם ברוחב הבית הלז לא היו רחב כרוחב בהמ"ד כי כותלי בהמ"ד הורחב ונסבו למעלה והבית הזה היו מיוחד מכמה שנים לדירת הרב והמורה אשר היו שם בימים ההם ומאז המורה אשר ישב בבית ההוא קבע לו מנין מיוחד בביתו למען קבוע תפלה במקום רנה ועתה כפי שורת יושר הבנין מההכרח לסתור הכתלים הנמוכים מהבית ההוא להגביהם ולהרחיבם למען אשר גגותיהם יושם עליהם וא"כ אמרו דאסור מהך דלא לסתור אינש ב"כ עד דבני ב"כ אחריתא וגם דאסור לנתוץ דבר מבהכ"נ כמבואר בסי' קנ"א ובט"ז שם לענין שטענדיר ומה גם שע"י הרחבת הבנין ושינוי הכתלים המקומות המקודשים אשר היו מאז כמו עמוד התפלה ואה"ק אשר היו בבית הרב עתה יורד מטה וכבר אמרו קרש הניתן בצפון וכו' זה מה שהמערערים אומרים והנה ע"ז כתב מעלתו דכיון דהי' בו תיוהא מותר אף להטעם דפשיעתא כמבואר באו"ח סי' קנ"ב וכאן שנשרף הבית והיסודות רעועות והכותלים ינטו לפול א"כ ודאי מותר ובפרט שיש בזה תיקון לעזרת נשים אשר במעלות יעלו והיו המעלות ע"פ חוץ וכאשר ירד הגשם היו נופלים ועתה בלולים יעלו וגם כיון דבהכ"נ שלהם יש להם דין בהכ"נ של כפרים ולא יבואו שם מעלמא כ"א דרך ארעי ועיין מג"א סי' קנ"ג ס"ק י"ז א"כ יכולים זט"ה במא"ה לשנותו ואף למכרו כלו וגם מה שהגביהו הכותלים לית בזה בית מיחוש כמ"ש הרא"ש דאף להרחיב הבנין שרי אף בדלית בה תיוהא ואף שלא מצא מקום לדבריו מ"מ עכ"פ בכה"ג לית בזה חשש זה תו"ד בקצרה והנה באמת מ"ש הרא"ש דמותר אף אם אין בו תיוהא כדי להרחיב הבנין יפה תמה מע"ל דמנ"ל זאת ולפע"ד יש בזה דברים חדשים ומוכרח אני להאריך הנה בענין סתירה בהכ"נ טרם שבונים אחרת לכאורה יש בזה פי שנים א' משום סתירה או משום צלויי או משום פשיעותא וגם יש בו משום נותץ אבן כמ"ש בסי' קנ"ב בהגה ובט"ז שם ס"ק ג' אך בנותץ ע"מ לבנות ליכא משום נתיצה אברא דלפמ"ש הרדב"ז הבאתיו בחבורי י"ש גבי מוחק את השם דיליף ג"כ מלא תעשון כן לד' אלקיכם ומוחק ע"מ לתקן מותר וכתב הרדב"ז דוקא אם התקין להשם גופא אבל לא מחמת שבס"ת הזה במקום הזה הוא פסול דאין זה מקרי לתקן השם ע"ש ולפ"ז נלפע"ד ה"ה בנותץ אבן ע"מ לתקן מוכרח שיהי' התיקון במקום הזה אבל לא אם יהיו התיקון במקום אחר דא"כ עכ"פ במקום הזה הוא נותץ אבן מההיכל ולפ"ז הנה בהך דלא לסתור ב"כ עד דבני ב"כ אחריתא יש נ"מ אם נותץ ע"מ לתקן במקום הזה אז מותר אבל אם נותץ ע"מ לתקן במקום אחר היה אסור ולפ"ז לכאורה יקשה דל"ל טעמא משום פשיעותא הא אם יסתור ויבנה במקום אחר א"כ לא הוה נותץ ע"מ לתקן במקומו ואסור וא"ל דא"כ איך מותר אם בונה מקודם דז"א דהא באמת כל שבונה במקום אחר הרי זט"ה במא"ה יכולים לשנות אף למשתי בי' שכרא כמבואר סי' קנ"ג רק שבעינן שיחול הקדושה על דבר אחר ועמ"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז ולפ"ז כל זמן שלא בנה אחרת אסור משום נותץ אמנם נראה דנ"מ אם בנה במקום הזה דהוה נותץ ע"מ לתקן ובזה נראה דזה הענין משום פשיעותא דאם יפשעו ולא יבנו שוב יהי' נותץ שלא ע"מ לתקן ושוב אסור משום נותץ ולכך בחזו בי' תיוהא מותר דאז אינו דרך השחתה דהא בלא"ה מקולקל ועומד ואינו נותץ בידים ומעתה שפיר כתב הרא"ש דאם נותץ בענין שאי אפשר לבנותה בלי סתירה כגון להרחיב את הבנין דאז שרי דל"ש נותץ דהא באמת נותץ ע"מ לבנות במקומו ול"ש חשש פשיעה דהא הנתיצה לא היה ע"מ לנתוץ רק להרחיב הבנין ולא הי' דרך השחתה והנה בהא דאמרו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא והיינו דליכא משום צלויי לכאורה קשה דנימא אפכא דליכא ב"כ אחריתא דמשום פשיעותא ל"ח דהא מוכרח להיות להם ביהכנ"ס ומה"ת לחוש שיתרשלו אבל משום צלויי איכא דעכ"פ בעת הסתירה והבנין כל עוד שלא יגמר לא יהי' להם מקום להתפלל אך נראה דאף בליכא ב"כ אחריתא ג"כ שייך משום פשיעותא דחיישינן שמא לא יבנו על מקום הלז ויהיו נותץ ע"מ שלא לבנות במקומו ואיכא משום נתיצה במקום הקדוש הלז שנתצו וז"ב ובזה ניחא הלשון משום פשיעותא ולכאורה הי' ראוי לומר דמשום אונסא לא יבנו וכמ"ש רש"י והרמב"ם פי"א מתפלה הי"ב ולפמ"ש א"ש דחיישינן שמא יפשעו ולא יבנו במקום הזה ולפ"ז בליכא ב"כ אחריתא ונותצין ע"מ להרחיב הבנין בודאי שרי דלשמא לא יבנו ליכא למיחש דהא עכ"פ צריכין לבנות בית הכנסת להתפלל ולשמא לא יבנו במקום הזה זהו כשסותרין בכלו אבל אם לא סתרו רק להרחיב הבנין מה"ת שיסתרו הכל ויבנו בנין חדש ולפ"ז ביש להם בה"כ אחרת דיש לחוש שמא לא יבנו כלל שוב שייך החשש אף בסותר רק להרחיב ובזה מיושב היטב מה דכתב הרמ"א בש"ע בהדיא דאפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת ע"מ לבנותו ג"כ אסור וזה ההיפוך מדברי הרא"ש ובאמת שמקורו מדברי הרי"ו והוא תלמוד הרא"ש ולפמ"ש א"ש דעכ"פ ביש להם בהכ"נ אחרת אסור אף בכה"ג ומה יקרו בזה לשון הרמב"ם פי"א הי"ב שם שכתב אין סותרין בהכ"נ כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר אבל בונין אחד ואח"כ סותרין שמא יארע להם אונס ולא יבנו אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן והיא תמוה דמנ"ל זאת והכ"מ לא מצא מקום ולפמ"ש מוכרח מהש"ס כיון דאסור אף במקומו וע"כ משום חשש שמא לא יבנו כלל ולפ"ז אף רק כותל אחד והיינו להרחיבו ג"כ אסור משום דחיישינן שמא לא יבנו והיינו בב"כ אחרת אם יש להם ואז שייך פשיעותא שמא לא יבנו כלל והנה בשו"ת אא"ז בעל פ"י סי' ד' כתב בשם חכם אחד דהי' דעתו דאסור לסתור אף אחר הבנין אם בנו במקום אחר דשם במקום שסתרו נשאר בלי קדושה והוא דחה זאת דמשמע דכל שבנו אף שלא במקומו לא אכפת לן ובאמת שמהט"ז סי' קנ"א ס"ק ג' משמע דאסור ומחויבין לגדור אותו המקום ולפמ"ש מבואר הדבר שהרי לבנות במקומו ל"ש כ"כ פשיעותא רק אונס וכמ"ש ובאמת שברמב"ם מבואר בהדיא אפילו במקום אחר ובזה מיושב מה דאמרו במגלה כ"ו הטעם דפשיעותא ודקדקו מזה הפוסקים דקיי"ל כמ"ד משום פשיעותא ולפמ"ש א"ש דבאמת דשם דמיירי שיש להם מקום אחר כמ"ש הכ"מ ובב"י וא"כ בודאי שייך חשש פשיעותא שמא לא יבנו עוד כלל ויהי' נתיצה ובזה מיושב מה שתמה מעלתו על הרא"ש שכתב דכדי להרחיבו שרי דא"כ מה פריך הש"ס דלמה אסבי' עצה להורדוס לסתור ולמה לא משני דכדי להרחיבו שרי ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דשרי הוא משום דכיון דליכא ב"כ אחריתא לא יתעצלו ויבנו ונותץ ע"מ לתקן הוה דבודאי לא יבנו במקום אחר וזה שייך לענין בהכ"נ אבל בנין מקדש ודאי שייך חשש שמא לא יבנו ובודאי אסור ובלא"ה ע"כ לא שרי רק בב"כ דהנתיצה אינו אסור רק מדרבנן דנקרא מקדש מעט אבל במקדש דאסור מה"ת פשיטא דחיישינן ואף להרחיבו אסור ודו"ק היטב ועכ"פ בנ"ד בודאי ל"ש שום חשש ודו"ק היטב.