שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״צ

בשנת י"ז כ"ב שבט הי' אצלי ד"ת באחד שתבע לחברו שלקח מאתו בחנות כמה פעמים בהקפה ענינים והלה טוען שהוסיף לו איזה דברים שלא לקח אבל לא טען ברי רק שכמדומה לו שלא לקח באותו פעם זה שנרשם על פנקס וזה טוען ברי שלקח אצלו כל מ"ש בפנים והנה מצד הפנקס אף דמבואר בסי' צ"א דנאמן על פנקסו כתבתי בגליון הש"ע דזה דוקא לחיוב עצמו אבל לא יוכל להוציא ע"י פנקסו אמנם הדיין הרב הגדול מוהר"פ ני' אמר שי"ל דהוה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא והטעם דהרי מודה על הרבה פעמים שלקח מאתו ורק באיזה פעמים טען שא"י א"כ הו"ל מחושואיל"מ ואמרתי דז"א דהרי הי' בזמנים מחולפים וא"כ כל אחת הלואה בפ"ע ול"ש בזה מודה במקצת דאותו הפעם שאמר א"י הו"ל א"י אם נתחייבתי ופטור ומה נ"מ שהודה לו שהלוה בפ"א הא ע"ז לא נחלקו ועל אותו זמן אומר שא"י אם הקיף כלל והו"ל א"י אם נתחייבתי ולפמ"ש רש"י בטעם דמודה במקצת משום אין אדם מעיז ואשתמוטי יש לומר גם כאן קצת כן אבל לשיטת התוס' וכן קי"ל דגזה"כ הוא זה והיינו מקצת טענתו וכאן בזה היום לא הודה לו כלל וצ"ע בזה ולפי שזה לא הי' נחוץ לדין כי בלא"ה בזה הדין הי' הילך דזה הי' תפוס כנגדו דמי השכירות שדר בביתו של זה ע"כ לא עיינתי בזה.