שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קפ״ט

בלמדי שיעורין תמידין כסדרן בחו"מ סי' פ"ז בסמ"ע ס"ק ג' ע"ש שתמה על ע"ש וכתב דהטעם דמב"מ חייב שבועה ואף דאמרינן מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא משום דאשתמוטי קא משתמיט ובכ"ה פטור משום דאינו מעיז ומדרבנן חייב שבועה משום דחיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו והוא משולל ביאור דהא בכופר הכל חייב היסת משום חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו ולמה לי' טעם אוחרא להסמ"ע משום ספק מלוה ישנה וגם מה מועיל זאת הא סוף סוף חזקה דאין אדם מעיז כנגדו ולכאור' רציתי לומר דק"ל להסמ"ע לפי דרכו דאמרינן מגו דחשוד אממונא חשיד אשבועתא א"כ יקשה קושית הש"ס ב"מ ה' לר"נ דמשביעין היסת נימא מגו דחשיד ואשתמוטי ל"ש בכ"ה כמ"ש התוס' דף וא"ו בד"ה אלא וע"ז חידש הסמ"ע משום דס"ל טעמו של אביי משום ספק מ"י אלא שלפ"ז תמוה דא"כ למה לי הטעם דאשתמוטי ולא נימא דיש לו ספק מלוה ישינה ולא הוה חשוד כלל ובאמת שהפ"י כתב בדף ג' שם דע"כ רבה לית לי' דאביי דאל"כ אין התחלה לקושיתו דיהי' נאמן במגו דכ"ה דהא יש לומר דאין לו ספק מ"י רק על המחצה שכופר ע"ש וא"כ לפ"ז לדידן דבכ"ה אמרינן סברת אביי שוב א"צ לן לחדש משום אשתמוטי והנראה בזה דהנה לכאורה צ"ב דאם נימא דחשוד ורק משום ספק מלוה ישנה אמרינן דתבע א"כ הא הו"ל א"י אם פרעתיך דגם ספק פרעון קודם להלואה הו"ל א"י אם פרעתיך כמ"ש הש"ך בסי' ע"ה ס"ק כ"ג ועיין בתומים שכתב שם דהדבר מבואר מהך דספק מלוה ישינה וא"כ שוב אין מקום לשבועה דממנ"פ או דהו"ל חשוד או דהו"ל ספק מלוה ישינה והו"ל א"י אם פרעתיך אך באמת ז"א דבאמת הוא טוען ברי שאינו חייב רק דאנן חשדינן ליה דשמא הוא משקר ומן התורה נאמן לגמרי כ"ה וחז"ל הוא דאצרכי' שבועה אבל עכ"פ א"א לומר דישלם בשביל דהו"ל א"י אם פרעתיך ורק דלא נימא דלמה ליה לשבע ממנ"פ אם חשדינן אותו שוב הו"ל חשוד אשבועתא לזה אמרינן דדלמא מלוה ישינה יש לו עליו ושוב אינו חשוד אבל באמת אפשר דהוא באמת אינו חייב לו לגמרי וז"ב ולפ"ז במודה במקצת שפיר מקשה רבה דלמה צריך שבועה הא יש לו מגו וא"ל דשמא יש לו מלוה ישנה דז"א דא"כ הו"ל א"י אם פרעתיך ואף אם הי' א"י אם הלויתני הי' מחושואיל"מ וא"ל דהוא כופר המחצה ואין לך לחייבו דדלמא אמת קטעין דממנ"פ אם אומר אמת שוב ראוי להאמינו וא"ל דדלמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו על המחצה דא"כ ממנ"פ אם באמת הוא כן שוב הו"ל א"י אם פרעתיך או מחושואיל"מ ואם באמת אין מחזיקין אותו בכך רק דאמת דובר פשיטא דא"צ לשבועה וממנ"פ הוא נאמן וכיון דהתורה אצרכיה שבועה ולא האמינו שוב מהראוי לומר דחשיד אממונא ושוב הוה מחושואיל"מ וכמ"ש בהפלאה בכתובות פ"ח בסוגיא דפוגמת בהדיא סברא זו ואין לך בית מנוס רק שתתלה בסמ"י שוב הו"ל א"י אם פרעתיך דבשלמא בדרבנן ל"ש מחושואיל"מ ועיקר הא דאמרינן דחשיד אשבועתא דא"צ לשבועתא בזה כל שיש לתלות בסמ"י לא מצינו למפטרי' משבועה משא"כ בדאורייתא ומיושבין דברי הסמ"ע וקושית הפ"י ויש להמתיק עוד יותר דבמודה במקצת יש שני דברים לחייבו ספק שמא יש לו עליו מלוה ישינה וספק שמא חשיד אממונא לכפור בלי סמ"י וחשיד אשבועתא והרי יש לך שני צדדים לחייבו והרי בס"ס מוציאין ממון כמ"ש הפוסקים וא"כ אין מקום לשבועה משא"כ בשבועה דרבנן דל"ש מגו דחשיד דבדרבנן לא אמרינן מחושואיל"מ וז"ב ובזה יש לישב קושית התוס' האי בכולה בעי דלודי שהקשו דאם אמרינן דחשיד אשבועתא היאך משכחת נסכא דר"א וגם שבועת שומרין והיינו דשם ל"ש אשתמוטי ולפמ"ש א"ש דשם שוב שייך לומר דדלמא סמ"י וס"ל דספק פרעון קודם להלואה הו"ל א"י אם נתחייבתי ול"ש בכה"ג למפטרי' בשביל דחשיד אשבועתא דתלינן בסמ"י ויש להאריך בזה ואכ"מ אבל בכ"ז דברי הסמ"ע תמוהים וצ"ע.