שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קפ״ז

נשאלתי מהרב מוה' דוב בעריש ני' מטשעריטץ בשנת כת"ר במה שאחד הלוה לחברו על משכון ואח"כ הי' גניבה בבית המלוה ובא הלוה ושאל על משכונו והשיב שיש תחת ידו ומפני שלא הי' לו מעות לפדות הניח הלוה ואח"כ מת המלוה ונשאר שט"ט אחת וטוען הלוה שהשט"ט הוא שלו והשט"ט הוא שוה יותר והנה להוציא מהיתומים אינו נאמן אפי' בשבועה ואמרתי שמשכון לא מקרי מוחזקים שמשכון לאו לגוביינא קאי וכל שנשבע שהוא שלו שוב נאמן בשבועה. עוד שאל באחד שלוה מחברו ומת המלוה ובעת מותו הלכו שני אנשים אצל המלוה וא"ל שפלוני הלוה הוא קרובו של המלוה ומהראוי שיצוה לתת לו איזה סך והשיב להם שאינו יכול לתת לו רק שהחוב מחול לו ואחר מותו העיד אחד מהם שבפניו ובפני פלוני אמר כן והשני אמר שאינו זוכר והנה הלוה הודה שחייב לו וא"י אם פרע ואין לו רק ע"א וע"א ל"מ לפטרו מממון וכמ"ש הש"ך סי' ע"ה ואמרתי אף דהקצה"ח חולק שם היינו באם זה יודע מעצמו וטוען בברי אבל כאן זה א"י ומהיתומים א"י לפטור רק בשבועה וא"י לשבע שא"י ומה יועיל לו הע"א בכה"ג בודאי בא על ממון ואינו נאמן והוא טוען א"י אם פרעתיך וחייב ואף שגם היתומים טוענים א"י מ"מ היתומים לא הו"ל למידע והם באים מכח אביהם וא"כ זה טוען א"י אם פרעתיך אמנם נראה דפטור דל"מ לפי שיטת הרדב"ז דא"י אם פרעתיך במקום דלא הו"ל למידע פטור גם בזה פטור ואף אם נימא דגם בזה חייב מ"מ כל שיש ע"א אפשר דעכ"פ רגלים לדבר מקרי בכה"ג א"י אם פרעתיך ג"כ פטור ומתורתו של הרשב"א למדנו זאת בחידושיו לגיטין דף ע"ח ועקצה"ח סי' ע"ה ס"ק וא"ו ובמלמ"ל פ"ג משאלה.