שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קפ״ג

להבחור כהלכה חריף ושנון כמר יעקב ראובן בהרב מבולגראד ני'. מכתבו הגיעני בש"ק ויצא ואז הביאה הב"ד כמה מכתבים הנחוצים למעשה ובכ"ז אמרתי להשיב בקצרה יען כי מצאת חן בעיני צעיר לימים יעיין בדברים עמוקים והנה מ"ש לתמוה בתמורה כ"ג דנחלקו רב הונא ורב אבא ור"ה סובר דאם בא לילך ס"ל לרבי דאומרים לי' לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה ובתוספתא פ' שני דתמורה אמרו שם דאם הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיו ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות ראשונה תקרב והשני' תמות דברי רבי הרי דאמרינן לי' שראשונה יקריב והשני' תמות דהיינו שמתכפר באבודה ושאינה אבודה תמות ובמח"כ הי' לו להרגיש שבמשנה לפנינו כתוב בדברי רבי אחת תקרב וכאן אמר הראשונה תקרב וא"כ כשרבי בעצמו כתב במשנה דאמר אחת תקרב וכאן אמר ר"ח משמו דראשונה תקרב ולדבריו אם רבי לא שנה כך ר"ח מנין לו וגם לר' אבא ג"כ לא א"ש דלדברי ר' אבא ג"כ לא אמרינין דהראשונה תקרב רק דאם מתכפר באבוד' שאינה אבודה מתה הא לכתחלה ודאי ראוי שיתכפר בשאינה אבודה אבל הדבר ברור דהך דתוספתא טעות נפל בה שהי' כתיב בר"ת א' מתה והי' סבור המדפיס שכוונת האלף דהיינו הראשונה וע"כ הדפיס הראשונה אבל באמת הכוונה בא' דהיא אחת והיינו כמ"ש במשנה אחת תקרב ובזה נחלקו ר"ח ור' אבא וז"ב ופשוט.