שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קפ״ב (ה׳)

והנה בשנת תרט"ו למדתי מס' חגיגה על היא"צ של אמי הצדקת וכתב לי אבי מורי הגאון ני' שמוזכר בספרים שיש ללמוד מסכת חגיגה על היא"צ והנה הגעתי אז לדברי התוס' הנ"ל והנה כעת אני מקשה טפי דלדברי התוס' מה מייתי ראי' ר"ש מהמשנה הלז דהא יקשה דא"כ אמאי תני עד לערב והא א"צ הערב שמש וא"ל דר"ש ס"ל ג"כ דבקרבן יחיד יש לומר דמתעצלין בו והוה עד לערב וכדאמרו שם לגבי שליח וא"ל דבאמת ר"ש לא ס"ל לחלק בין קרבן יחיד לשליח ור"נ מחלק דבב"ד הוא דיש חילוק בין קרבן יחיד לקרבן צבור דכל זה אינו מוזכר בסוגיא שם וצ"ע. והנה בתוס' פסחים דף צ' ד"ה פד הקשה הריב"א דהא אין ברירה והרי נתערבו שני קינין ובהגהות הגאון מהר"א לנדא ז"ל שם נתעורר דהא ר"י ס"ל דיש ברירה כדאמרו בעירובין דף ל"ז ולפי המסקנא דמיירי בהתנו ואין הקינין מתפרשים אלא לדעת כהן א"ש ואין מקום לקושית התוס'. ולק"מ דהרי התוס' שם פירשו דמיירי בשעת הלקיחה נתפרש זו בשביל זאת וזו בשביל זאת ולפ"ז שפיר מקשה התוס' על ר' שמעי' דאמר זאת על משנה דמחוסר כיפורים שמותרת לאכול בערב וא"כ מיירי שאין הנשים שם דאל"כ למה נקט עד ערב ועיקר הסמיכה על הב"ד וכיון דהב"ד לא ידעו להפריש איזה לאשה זו ואיזה לזו ולקחו ממעות השופר כל הקינים ביחד ושפיר אין ברירה וז"ב ופשוט.