שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קפ״ב

להרב הגדול מוה' חיים צבי מיאניב ני'. וכעת אב"ד דשם בהא דפריך הש"ס בגיטין דף ס"ד ולהימנה מדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וע"ז הקשה דלפמ"ש האורחת חיים דאם ידוע בעדים שזו אשתו לא אמרינן חזקה דאין האשה מעיזה וא"כ דלמא מיירי בכה"ג שידוע שהיא אשתו ומן הסתם הוא כן ואם כן אין קושיא הנה יפה הקשה אבל באמת דברי האו"ח הם תמוהים ויחיד היא דמכל הפוסקים לא נראה כן וכבר תמה עליו הב"ש בסי' י"ז סק"ד מהא דאמר בסוף גיטין ופליגא דר"ה ולדברי האו"ח מנ"ל דפליגי דלמא מיירי כשידוע דהיא אשתו ואז אינה נאמנת והנה כתבתי בגליון הש"ע שם לישב קושיא זו של הב"ש דהנה בטעם של האו"ח נראת לפע"ד דבאמת החזקה דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה הוא חזקת דאתא מכח רובא דרוב נשים אינם מעיזות בפני בעליהן ולא עדיף מחזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח דכתב הרשב"א דיש בני אדם המעיזים ולכך לאפטורי מממון אמרינן מיגו דהעזה כמ"ש הפוסקים דדלמא הוא מאנשים המעיזים ולפ"ז כיון דעכ"פ מיעוט יש דמעיזות א"כ כל שאתחזקה בא"א אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דא"א ואתרע לה רובא דאינם מעיזות ולכך צריכה גט כל דאתחזקה בא"א ומעתה מיושב קושית הב"ש דשם עדן לא התחזקה בא"א רק אח"כ נתגלה דקידושי קמא הוה קידושין א"כ שוב הי' בעת ההיא החזקת דאין אשה מעיזה חזקה גמורה והמיעוט דמעיזות כמאן דליתא דל"ש בעת ההוא לומר דנוקי בחזקת א"א ושוב גם אחר כך כשנתגלה דקידושי קמא הוה קידושין שוב לא מועיל החזקת א"א כל דיש חזקה כנגדה שכבר אמרה גרשתני ומאי אולמא חזקת א"א מחזקה דאינה מעיזה ואדרבא חזקה דאינה מעיזה הוא חזקה דאתיא מכח הסברא וחזקת א"א אינה מכח סברא וחזקה מכח סברא עדיפא כמ"ש בתה"ד סי' ר"ז וז"ב מאד לדעתי ועיין בש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד שכתב כעין סברא זו ומעתה יש לישב גם קושית מעלתו דשם באמת מקשה הש"ס ולימא חזקה שליח עושה שליחותו ומשני ה"מ לחומרא אבל לקולא לא עכ"פ חזקת א"א כבר אתרע קצת דבאמת לחומרא אמרינן דחזקה שע"ש וא"כ עכ"פ לא גרע מספק קרוב לו או לה דכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דאתרע החזקה ומכ"ש בזה וכיון שכן שוב שפיר מהמנינן לה משום חזקת אין אשה מעיזה דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקת א"א דהחזקה דא"א כבר אתרע וז"ב ובחידושי אמרתי בזה דהנה סברת האורחת חיים הנ"ל נראה לפע"ד דבר חדש דלפמ"ש השיטה מקובצת בב"מ דף יו"ד גבי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק דכל דבעינן דבר ברור ל"מ גם רוב דאף רוב אינו דבר ברור רק דהוא ספק והתורה התירה ספק זה ולפ"ז מכ"ש חזקה דל"מ דרוב עדיף מחזקה בכ"מ ולפ"ז בדבר שבערוה דגזה"כ דבעי שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים אף שנודע דהדבר אמת כל שלא הי' בעדים אינו מועיל ולפ"ז שפיר כתב האו"ח דלכך ל"מ חזקה דחזקה אינו דבר ברור ואף דאם נימא החזקה דאינה מעיזה א"כ נתגרשה בעדים מ"מ זה גופא לא נודע שנתגרשה רק מכח החזקה ואנן בעינן דבר ברור ולכך ל"מ כל דנתחזקה בא"א א"כ נתחזק הדבר ערוה לפנינו ובעינן שני עדים שיתירו ול"מ חזקה להתירה כנלפע"ד בטעמו ובזה יש לישב קושית הב"ש דשם אמרו דאם אשתכח דקמאי הוה קידושין א"צ גט משני וע"ז שפיר קאמר ופליגא דר"ה והיינו דניהו דאינה נאמנת לענין הראשון להתירה עצמה בלי גט דבעינן שנים בדבר שבערוה אבל עכ"פ מהראוי הי' שתצרך גט מהשני דלענין השני ודאי מועיל החזקה עכ"פ שתצטרך גט מהשני וז"ב כשמש ושפיר קאמר ופליגא דר"ה אברא דלפ"ז צריך להבין מאי פריך הש"ס ולימא חזקה שע"ש ומאי קושיא הא בדבר שבערוה ל"מ חזקה כלל אך נראה לפע"ד דהדבר נכון דע"כ לא אמרינן דבדבר שבערוה ל"מ חזקה רק חזקה דהיא מענין גירושין כגון שטוענת גרשתני בזה שפיר אמרינן דכל שאין כאן דבר ברור הוה כנתגרשה בלי עדים דבזה לא תוכל החזקה תת כחה מאלו ידענו בבירור שנתגרשה רק בלי עדים דל"מ אבל זה דוקא כשהחזקה הוא מענין הגירושין אבל כל שהחזקה הוא משום דחזקה שע"ש שזה כלל בכל התורה דהחזקה שהשליח עושה שליחותו א"כ כל שהדבר בחזקה זו א"כ ע"י חזקה זו שבודאי קיים השליח שליחותו שוב נודע לנו בבירור שנתגרשה בגט זה ולא שייך כאן לומר דאין דבר שבערוה פחות משנים דזה אינו דהחזקה הלז הוא בכל התורה ואינו ענין לדבר שבערוה וכה"ג כתב התה"ד לענין עכו"ם מסל"ת בביצים שנולדו ביו"ט שני דמסל"ת הוא ענין בכל מילתא דרבנן מועיל מסל"ת א"כ אף ביו"ט שני מועיל והובא דבריו במ"א סי' תצ"ז וה"ה בזה וע"ז משני הש"ס דלקולא ל"מ חזקה זו ובזה יש לומר דלכך מקשה ולהמנה לדידה מדר"ה ואף דבידוע שהיא אשת איש ל"מ חזקה זה היינו משום דבעינן דבר ברור אבל בצירוף החזקה דשע"ש מהראוי שתועיל וביותר יש לומר דלפמ"ש התו' שם דאף לר"ש דס"ל דאמרינן חזקה זו בכל התורה אף לקולא ה"מ בדבר שיבא המשלח לידי מכשול אם לא יעשה שליחותו אבל כאן אם לא יתן הגט לא יבא לידי מכשול אינו נאמן לקולא ומעתה שפיר מקשה הש"ס דלהס"ד דאף כשהבעל מסייע לה מ"מ נאמנת בטענת גרשתני א"כ שפיר מקשה דכיון דהבעל נתן הגט לשליח א"כ כיון שהוא יטעון שנתן לגירושין והיא תאמר שגרשה שוב יוכל המשלח לבא לידי מכשול שהוא תוכל להעיז ולומר שגרשה ואבד גיטה כיון שהוא נתן הגט באמת ומהראוי לומר שמן הסתם נתן לה השליח ועשה שליחותו וא"כ כשהוא לא נתן יבא לידי מכשול א"כ מהראוי שוב לומר חזקה שליח עושה שליחותו וע"ז משני כיון דמסייע לה מעיזה ומעיזה ושוב לא יבא לידי מכשול אף שתטעון גרשתני והשליח לא יהיה שם ודו"ק היטב ובזה מיושב קושית הרשב"א בחידושיו שם דמה פריך ולהמנה מדר"ה הא ר"ה לא התיר רק בדיעבד כשכבר נשאת ולא התיר לכתחלה ולפמ"ש א"ש כיון דעכ"פ יוכל לבא לידי מכשול כשתטעון גרשתני ותנשא וכשנתברר אח"כ הדבר תצא מזה מזה ועכ"פ הוה מכשול וגם להבעל הראשון הוא מכשול עי"ז שיהי' בניו פגומין קצת ולכך לא יעשה זאת השליח ודו"ק כי יש לפקפק בזה אבל בגוף הטעם של האו"ח נראה לי דהדבר נכון ובחידושי אמרתי קצת ראיה להאורחת חיים מהא דאמרו בב"ק דף ע' ע"ב דעדי ביאה צריכין לעידי קידושין וכתבו התוס' דמיירי כל זמן שלא הוחזקה באשת איש והקשו בשטה מקובצת דאמת הו"ל התראת ספק דדלמא לא נתקדשה ולפמ"ש יש לומר דבאמת כל דקבלו התראה הוא והיא א"כ הודו דהיא אשת איש רק דכל שלא הי' לה חזקת א"א יכולה לומר נתגרשתי דשייך חזקה דאין אשה מעיזה לכך צריכה עידי ביאה לעידי קידושין דאז כיון דידוע בעדים דהוא מקודשת שוב אינה נאמנת ושוב לא היה התראת ספק דהא קבלו התראה ועיין בפ"י בסוגיא דזמן בגיטין ומזה ראיה דגם בארוסה שייך חזקה דאין אשה מעיזה דשם לא הי' רק עידי קידושין לבד ולא נישואין ולכאורה רציתי לומר דבלא"ה הוה התראת ספק לפמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ג דהו"ל התראת ספק שמא יכתוב לה גט וישלחו ע"י שליח ויבטלנו דאז יעקרו הקידושין למפרע וכתבו דמוקמינן בחזקת א"א כמו שהיתה ולפ"ז כל דלא הוחזקה בא"א שוב הו"ל התראת ספק וצ"ע כעת.