שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קע״ט (ה׳)

והנה בהא דאמרו כלי שנטמא בעיו"ט אין מטבילין אותו בה"ש לכאורה צ"ב דהא לא גזרו על שבות בה"ש ועכ"פ לצורך מצוה קצת שרי א"כ כאן שהוא מצוה שיטהר כליו אף דספק הוא שמא לא הי' כאן הערב שמש ונמצא מטבילו לצורך חול עכ"פ ספק הוה ולא גזרו על שבות בה"ש אך ז"א כיון דעכ"פ אסור להשתמש בו משום שלא היה הערב שמש שוב אסור להטבילו וגזרו על שבות בה"ש ובזה מיושב היטב מה דכתב רש"י בדף י"ט בד"ה מידע ידע דבה"ש אסור להטביל דנמצא מטביל שלא לצורך והקשה המהרש"א ת"ל דבלא"ה אסור משום כל הנך טעמים שאסרו להטביל ובאמת בתחלת הסוגיא פירש"י דבה"ש אסור להטביל משום שספק לילה הוא ואסור להטביל ביו"ט ולפמ"ש א"ש דבאמת משום הנך טעמים לא שייך לאסור בה"ש דהא על השבות לא גזרו בה"ש ובפרט לצורך מצוה דטבילת כלים ביו"ט אבל כיון דאינו רשאי להשתמש בו שוב אסור משום הגזירה ובאמת בשביל הכנה כל דאינו רוצה להכין בשביל חול רק שחושב שמא יום הוא ויוכל להשתמש ביו"ט שוב אינו מקרי הכנה לצורך חול ורק כיון דאסור שמא ישתמש בו תרומה ואסור להשתמש בו ולכך שוב אסור משום השבותים ובלא"ה נראה כיון דבאמת ל"ש שמכין לצורך חול דהא גם לצורך יו"ט צריך להשתמש בו חולין וכבר הקשה כן מהרש"א וצריך לומר כמו שנדחק שם דהכהן כשיטהר בה"ש צריך לצורך תרומה וא"כ עכ"פ ל"ש בזה הכנה דכבר כתבו התוס' ריש ביצה דכל דבר שאפוי ומבושל ואינו מחוסר רק תיקון בעלמא ל"ח הכנה רק בדבר שמחוסר הוי' לגמרי ולפ"ז כל שמותר לצורך חולין ל"ש הכנה רק דכיון דהוא רוצה להשתמש בו תרומה עכ"פ הכנה ל"ש בו דכבר הוכן עכ"פ לצורך חולין ורק דאסור בשביל הנך חששות דעכ"פ אינו לצורך מצוה דהוא חושב לאכול תרומה ולזה א"צ מצוה דבעי הערב שמש ודו"ק וז"ב ועיין חגיגה דף כ"ו. ובלא"ה נראה דלא שייך דלא גזרו על שבות בה"ש דבאמת כל הטעם דלא גזרו על שבות בה"ש משום דספק דרבנן לקולא ולפ"ז כאן דנטמא מעיו"ט והספק הוא אם מועיל הטהרה אם הוא לילה לא מועיל הטהרה שוב הו"ל אתחזיק איסור דל"מ ספק דרבנן וא"ל דאנו אין דנין על הכלי אם הוא טמא או טהור אנן דנין על הטהרה אם היו לו הערב שמש או לא וא"כ שוב הו"ל ספק דרבנן ולקולא דאיסור הטבילה אינו רק דרבנן אבל ז"א כיון דאיסור הוה בשביל שמכין מיו"ט לחול וזה איסור תורה לרבה וא"כ הו"ל ספק בדאורייתא וא"כ לכך כתב רש"י דאיסור הוא בשביל הכנה אברא דלפמ"ש יקשה על רבא דאמר הטעם משום מתקן והא לא שייך מתקן דאינו גמר מלאכה דצריך הערב שמש וא"ל דמ"מ תקון מצוה דטבילת כלים ביו"ט הנ"ל תיקן ורבא ס"ל דתיקון מצוה חשוב מצוה דז"א דכל דצריך הערב שמש שוב אינו מצוה להטביל כלים וכמ"ש אך נראה דרבא ס"ל דמחזי כמתקן כלי והיינו דאף דבאמת אינו מתקן רק דמחזי כמתקן דהרואה יאמר מדטבלו ע"כ שיאכל ויהי' לו לתועלת ולכך גזר על מתקן ובאמת כל האמוראים חולקים על רבא בזה וכמ"ש ודו"ק. ובגוף דברי רש"י הנ"ל נלפע"ד דדברי רש"י כוונה אחרת יש להם דבאמת רש"י לא כתב כלל משום הכנה מיו"ט לחול דבאמת ל"ש כאן הכנה דהא עכ"פ לצורך חולין מותר להשתמש וכמו שהקשת מהרש"א ואני הטעמתי הדברים דעכ"פ ל"ש הכנה דכבר הוא מוכן ליו"ט רק מחוסר תיקון קצת וגם דהוא חשב שיספיק לו לטבול מעיו"ט ול"ש בזה הכנה מיו"ט לחול ורק דבאמת האיסור הוא בשביל הנך חששות רק דהו"ל ספק דרבנן ולא גזרו על שבות בה"ש אך זהו כשצורך קצת לו כמבואר סי' שמ"ב בדחוק לדבר הרבה או לצורך מצוה ולפ"ז זהו שכתב רש"י כיון דהוא שלא לצורך דבאמת אסור בשביל שלא הי' לו הערב שמש הו"ל מטביל ביו"ט שלא לצורך דאף דצורך לחולין כל שהוא א"צ רק לתרומה הו"ל עכ"פ מטביל שלא לצורך אף דבאמת חזי ליה. הן אמת דלשיטת הרמב"ם פ"ח משגגות דבה"ש דע"ש ויו"ט מקרי אקבע איסורא שקדושת שבת ויו"ט עליו א"כ קשה היאך לא גזרו על שבות בה"ש משום דספיקא דרבנן לקולא הא אקבע איסורא דשבת ויו"ט עליו ואפשר דמשום זה קי"ל דגזרו על שבות בה"ש רק בצורך מצוה ודוחק גדול התירו ובזה הי' נראה לפע"ד דלענין טבילת כלים דהאיסור משום שמא יעבירנו לרבה וא"כ ביו"ט שרי רק דגזרו יו"ט אטו שבת אבל עכ"פ ל"ש אקבע איסורא דמצד יו"ט אין בו שום איסור וא"כ ל"ש אקבע איסורא בזה ושוב לא גזרו על שבות בה"ש ולכך הוכרח רש"י לפרש דמטביל שלא לצורך יו"ט וא"כ זה אסור אף בה"ש וכאן אקבע איסורא דנכנס קדושת יו"ט עליו ואסור להכין מיו"ט לחול ודו"ק היטב.