שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קס״ו (ה׳)

מ"ש להקשות לשיטת הרי"ף דמחלק דלכך לא הוה עד וחזקה חצי דבר משום דהועילו עכ"פ בעדותן לפירי וע"ז הקשה דא"כ איך אמרו בב"ב דף נ"ו דמשלשין בניהן והרי התוס' הקשו הא יכולי' לומר לחייבו פירי קאתינא ותירצו כיון שהמחזיק מביאם ע"כ לאחזוקי בקרקע בעי ולפ"ז אם נימא דגם בד"מ בעי עדות שאילה"ז שוב הוה חצי דבר ול"ש לומר דעכ"פ הועילו לפירות דז"א דלפירי הוה עדות שאילה"ז דהא יוכלו לומר אנן לאחזוקי בקרקע באנו ולא לחיובו פירי וא"כ שוב הוא חצי דבר דלפירי לא הועילו כלל הנה לק"מ מכמה טעמים דמלבד דבדיני ממונות לא בעינין עדות שאילה"ז ועל הרי"ף ל"ק ובלא"ה הוה עדי חזקה כאשר עשה וע' נוב"י מהדו"ק ח' אהע"ז ס' ע"ב אמנם בלא"ה לק"מ כיון דבעי להחזיק זה בקרקע ודאי מחייבי להמחזיק שלא כדין פירי לשלם דזה א"א בלא זה וכעין מ"ש התוס' בסנהדרין ט' ב' והתוס' הקשו להיפך דיכולין לומר באנו לחיובי פירי ולא להחזיקו בקרקע דזה אפשר בלא זה דבאים לחייבו לשלם לו בעד הפירי דהרי יודעים שאכל פירי וכשמברר זה שהקרקע שלו יצטרך לשלם לו בעד הפירי שאכל שלא כדין אבל לאמר להחזיק בקרקע באנו ולא לחייבו פירי זה א"א דכל שרצו להחזיקו בקרקע ויתברר אח"כ ששקר העידו א"כ ע"כ מחייבים לשלם הפירי שאכל שלא כדין וז"ב כשמש ודו"ק. הנה טרחתי ליישב קושיותיו אף כי לא עיינתי בשום ספר ואבקש לבל יטרידני עוד כי אני יושב פה לעסוק ברפואות ואין הזמן אתי וגם הספרים אינם עמדי וגם הרבה מהקושיות הם כההרים התלויין בשערה ובכ"ז אני רואה כי יש לו לב להבין אקוה כי אם תמיד בלמודו ימצא כדי מדתו ויעלה על במתי אבותיו הקדושים.