שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ז (ה׳)

לאחר שנים רבות שנת תרי"א בלמדי בפסחים דף נ"ג בהא דא"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם ותמהני דלר"ל שס"ל דהיסח הדעת הוה פסול הגוף מה מועיל שיבא אליהו ויטהרם הא מ"מ יפסול והיא קושיא גדולה ולכאורה רציתי לומר דש"ה שודאי טמא הי' הלכך משעה שנטמא אסח אדעתי' כמ"ש רש"י ואף שיאמר אליהו שלא נטמא אח"כ מ"מ אסחא דעתי' משא"כ בזה דאינו רק ספק והן תלויות בזה לא אסחא דעתי' ובזה הי' מקום לישב קושית התוס' בפסחים דף ל"ד ד"ה פסול שכתבו להקשות מהי' מונח במקום המוצנע ולפמ"ש שם אינו רק ספק טומאה אבל מדהקשו התוס' והניחו בקושיא ש"מ דלא ס"ל כן ועיין מהרש"א שם דאף בזרק הורצה כל דלכתחלה פסול הוה היסח הדעת ע"ש ואני למעלה לא כתבתי כן אבל במהרש"א מבואר כן מכ"ש בזה דבאמת ל"ש שיבא אליהו וטהר ובפרט בע"פ דאם לא יבא קודם הביעור יאסר מחמת חמץ בפסח וא"כ תימה על ר"ל דמה יענה לזה והיא קושיא עצומה לפע"ד לא ראיתי למפרשי הש"ס שיתעוררו בזה ולפע"ד נראה לפמ"ש רש"י בדף י"ג שם ד"ה טהורות שיכול להאכיל לכלבי כהנים א"כ שוב ל"ש היסח הדעת דעכ"פ ראוי להאכיל לכלבי כהנים וא"ל דא"כ גבי תרומה שנטמא אמאי חשוב היסח הדעת ז"א די"ל דכל דחזי שיהי' האדם נהנה שוב אסור להאכיל לבהמה ועמ"א סי' קע"א משא"כ כאן דלמחר יהי' אסור משום חמץ והולך לאיבוד אבל ז"א דאכתי קשה כיון דהסיח דעתו שאינו ראוי לאכילה שנטמאה הוה פסול הגוף ובפרט שלפע"ד תלוי מחלוקת ר"י ור"ל בהך דנחלקו ריש החולץ ר"ל ור"י אי אמרינן איגלאי מלתא למפרע ע"ש בתוס' שכתבו דכל דא"א לידע עתידות לא אמרינן לר"ל אגלאי מלתא למפרע וא"כ אין נ"מ בין ספק לודאי וע"כ הדבר תמוה על ר"ל מה יענה להך דתלויות וצע"ג.