שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ו

להרב המאוה"ג המופלג מו"ה מאיר מווילקאטש ני' במה שאמר על דברת הצל"ח ריש אלו דברים בחתיכת יבלת בשבת דאסור בפסח לפי שאפשר לעשות מע"ש ועל זה נסתפק הצל"ח דאם נולד יבלת בשבת שכבר הפריש לפסח אם מותר לחתכה ששם לא שייך הטעם של ר"ע דאפשר לעשותו מע"ש שהרי לא נולד רק היום וכ' דאסור והבי' ראיה דאל"כ מה רמי הש"ס בפסחים דף ס"ח המשנה עם משנה דעירובין דתנן דחותכים יבלת במקדש דמה קושי' דנוקי משנה דעירובין בנולד לו בשבת ועל זה אמר מעלתו דל"מ לאוקמא בכך דאם כן הוה ליה נראה ונדחה ובנראה ונדחה הוה דיחוי אף שבידו לחתוך היבלת והבי' ראיה מדברי התוס' בזבחים דף נ"ט ד"ה עד שכתבו דלכך שם אף לר"י דיחוי מעיקרא לא הוה דיחוי דבידו לתקן משמע הא בנפגם המזבח דפסול אף שבידו לתקן ולפי זה גם שם לא חזי כל דנראה ונדחה עכ"ד והנה באמת מכמה מקומות בש"ס משמע דכל שבידו מקרי חוזר ונראה וע' בזבחים דף ל"ד ע"ב ובתוס' שם ד"ה כל ובסוכה ל"ג ובתוספות שם ולפע"ד ע"כ לא כתבו התוס' רק לר"י דס"ל דגם דיחוי מעיקרא הוה דיחוי ואם כן ממילא נראה ונדחה דחמיר בכ"מ מדיחוי מעיקרא כדאמרן בסוכה ל"ג ולכך לדידיה ל"מ אף דהוה בידו אבל לדידן דס"ל דדיחוי מעיקרו לא הוה דיחוי ממילא בנראה ונדחה לא הוה דיחוי כל שבידו אברא דלפ"ז יקשה לדידן היאך נפרנס הברייתא דעד שלא נבנה המזבח וחפשתי ומצאתי במנחות דף נ"ט ע"ב בתוס' ד"ה כל שהקשו באמת דאמאי מקרי דיחוי בקדשי' שהי' בעד שלא נפגם הא הוה בידו וכתבו דצריך לחלק ולא ביארו החילוק ועיין פט"ו ממעה"ק בלח"מ ותמצא דלהרמב"ם דרך אחר בסוגיא ול"ק עכ"פ דברי מעלתו אינן מוכרחים (וגם לפמ"ש התוס' בבכורות דף ל"ח ע"ב דאף מום קבוע יש לו רפואה ע"ש שהוכיחו מיבלת וא"כ אפשר דלא מקרי נדחה ודו"ק) אך בגוף ספיקו של הצל"ח במחכ"ת לא נזכר שהוא ירושלמי מפורש בפרק אלו דברים הלכה ג' הגע עצמך שנולדה לו יבלת הרי אינו ראוי לחתכה בע"ש ומשני מין יבלת ראוי' לחתכה מע"ש הרי מפורש דבכה"ג לא דחי שבת ומהתימה שנעלם מהגאון ירושלמי מפורש במקומו אבל עכ"פ זכה להסכים אל האמת וד' עמו אברא דלפ"ז יקשה בהא דפירש"י בעירובין דף ק"ג ע"ב ד"ה אילימא וכגון שעלתה לו בשבת דל"מ לחתכה מאתמול הרי דבכה"ג דחי שבת דלא כדברי הירושלמי אף לפענ"ד הדבר נכון דע"כ לא אמר הירושלמי רק בפסח דמכשירין שא"א לעשותן מע"ש דחי שבת אף במלאכה דאורייתא שפיר כתבו לחלק דכל שאפשר היבלת להיות מאתמול לכך לא דחי דלא מקרי מועדו אבל שם לרבנן קיימינן דאינו רק שבות ושפיר כתב רש"י דכל שנולד בשבת לא גזרו על שבות כל שא"א מאתמול וז"ב לדעתי ובזה מיושב קושית המהרש"א שהקשה דמי דחקו לאוקמא בנולד בשבת ולא בנולד בע"ש רק דשבות לא גזרו כיון דהוה מכשירי מצוה ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דשם יבלת יכול להיות מאתמול פשיטא דלא דחי כל שנולד מע"ש רק בנולד בשבת הוא דשרי לרבנן ובחידושי אמרתי דלפי מה דקי"ל דצריך ביקור ד' ימים וא"כ ע"כ מיירי שנולד בשבת דהרי מסתמא בקרו אותו מקודם והי' לוקחין אחר ובזה יש לישב מה דקשה לשיטת רש"י למה לא משני הש"ס תרווייהו כרבנן ורק בעירובין מיירי בנולד בשבת ובפסחים מיירי בנולד מע"ש דלא דחי אף שבות דרבנן וכן הקשה במרכבת המשנה פ"ט משבת ע"ש ולפמ"ש א"ש דא"א דמיירי שנולד בע"ש דמסתמא בקרו את הפסח מקודם ומסתמא הי' לוקחין אחר ואף שלא הי' זמן עוד ד' ימים אין הביקור מעכב כמו שהארכתי בזה במק"א וגם הי' יכול לחתוך מאתמול ופשיטא דלא דחי וגם אמאי דחי לר"א הא הי' אפשר מאתמול והן נסתר מחמתו קושית הצל"ח ג"כ מה שהבאתי לעיל ודו"ק [ובלא"ה תמוהין דבריו דא"כ למה אסור בכלי]. ובגוף הענין דאסור לחתוך יבלת וכפי המבואר בסוגיא דעירובין דף ק"ג יש בכלי חיוב חטאת ובאמת שצ"ב דמאיזה טעם יתחייב חטאת וראיתי ברש"י שכתב במשנה דהו"ל חותך מבע"ח והוה תולדה דגוזז את הצמר והנה לכאורה תמוה דרש"י בעצמו כתב בשבת דף צ"ד ע"ב דטעמא דרבנן דפטרי בגוזז משום דאין גזיזה אלא בצמר ועיין בתוס' שם וצ"ל דרש"י לא כתב שם רק דה"א לומר כן אבל באמת לא קיי"ל כן ומיושב קושית התוס' שם על רש"י ובאמת מ"ש התוס' דרבנן דפטרי הוא ר"ש דס"ל משאצל"ג פטור הנה לפמ"ש בעצמם ע"א שם בד"ה ר"ש א"כ כל גזיזת שער הוה משאצל"ג ולפ"ז כאן דמבואר בכל הסוגייא דחייב חטאת ולמה לא מוקי דמשנה דעירובין ס"ל כר"ש דמשאצ"ל פטור ולכך בכלי אסור עכ"פ מדרבנן וביד שרי ואף דיש לדחות דא"כ אף במדינה נמי עכ"פ פשטת הענין נראה מזה ראיה להריב"ש דס"ל דגוזז גם משאצ"ל חייב והובא במג"א סי' ש"ג ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ב דקלסיה אך עדיין יקשה דאכתי הוה מקלקל ובאמת שרש"י כתב דהוה מתקן ולא ידעתי למה וראיתי בירושלמי בעירובין שם דאמר בהדיא דאם אינו צריך לדם הו"ל מקלקל וצ"ל דכיון דצריך לקרבן ובחתיכתו נתקן לקרבן הו"ל תיקון גמור ובפרט אם נימא דתיקון מצוה חשוב תיקון ועיין בשבת דף ק"ו ובתוס' שם אלא שאין צורך דבאמת חשיב תיקון גמור וכמ"ש וז"ב לדעתי ובמ"ש יש לישב מה שהקשה מעלתו סתירת דברי רבינו בזה דבפ"ט משבת ה"ח כתב דהחותך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי פטור בין לו בין לאחר ובפ"א מק"פ הלי"ח כתב דאין חותכין יבלת בשבת בכלי אלמא דהוה איסור תורה דאל"כ הי' מותר דאין שבות במקדש והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת גוף דברי רבינו תמוהים שכתב בפ"ט משבת שכשחותך בכלי דפטור והא הוה חיוב חטאת וכבר תמה בזה ה"ה ולא מצא מענה ולפמ"ש א"ש דע"כ לא אמרו בעירובין דהו"ל חיוב חטאת רק במקדש שהי' צריך לקרבן או להכהן לעבוד עבודה או לק"פ ושייך לומר דהוה מתקן אבל רבינו בסתם יבלת שנולד לאדם אם יכול לחתכו בשבת בזה שפיר כתב רבינו דפטור דלא הוה חיוב חטאת דלא מתקן ומקרי מקלקל ובשלמא בגוזז שערו וצפרניו הו"ל מתקן שמתקן עצמו דלכך נוטל צפרניו ושערו שמקפיד על השער או על הצפורן אבל ביבלת לא הוה מתקן ובירושלמי קרי לי' בהדיא מקלקל וז"ש רבינו אח"כ ומותר לחתוך במקדש ביד אבל לא בכלי וע"כ דבכלי איכא חיוב חטאת דאל"כ הו"ל שבות ולא גזרו על שבות במקדש וא"כ דברי רבינו סותרים בדיבור אחד ולפמ"ש א"ש דבמקדש הו"ל מתקן ולכך מותר ביד דוקא ולא בכלי וז"ש דאם היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה והיינו דה"א דחשוב מתקן וקמ"ל דביבשה דלא הוה רק שבות מותר כדי שיעבוד עבודה וז"ב מאד מאד אברא דלפמ"ש יקשה בהא דפריך בעירובין שם אילימא רבנן מה לי הוא מה לי חברו וקשה לפמ"ש דכל האיסור הוא משום דהו"ל מתקן ולפי זה כל שאינו מתכוין לתקן ליכא איסור ואם כן הא אמרו בשבת דף קל"ג דאי איכא אחר לעביד אחר ופירש"י דאחר אינו מתכוין ושרי ע"ש וא"כ גם כאן דוקא אחר דאינו מתכוין משא"כ הוא בעצמו והיא קושי' נפלאה וצ"ל כיון דטעמייהו דרבנן משום דהו"ל שבות במכשירי מצוה שא"א לעשותו מאתמול ושרי וכפירש"י וא"כ מותר אף שיתכוין דלא גזרו על שבות במכשירי מצוה שא"א לעשותן מאתמול ושפיר פריך דלרבנן גם הוא בעצמו שרי וז"ב ובזה מיושב קושית המהרש"א דלמה לא פירש כשנולד מע"ש ולפמ"ש בכה"ג פשיטא דהי' צריך להיות באחר ובזה י"ל הא דכתבו בתוס' ד"ה שעלתה לו נשיכה והקשו דלמה לא נקט במקום דיכול לשקלה ושרי ליטלה בעצמו וכתבו דאי לא נקט בחברו ה"א דחברו אסור ליטול כדי שיעבוד הוא וקשה לפמ"ש דבחברו ליכא איסור כ"כ כיון שאינו מתכוין א"כ בכה"ג דלא פשע אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ועיין בעירובין דף ל"ב ובתוס' שבת דף ד' ובכמה מקומות ובמ"א סי' ש"י אך באמת הדבר נכון דכל דיכול לשקול בעצמו וא"כ כשאומר לחברו ליטלו ע"כ יודע חברו שעושה כן כדי לעבוד ומתכוין לזה דאל"כ למה לא נוטל בעצמו וא"כ מתכוין חברו וכל שמתכוין חברו הו"ל כמו הוא דאינו רק משום שבות לרבנן ומה לי הוא ומ"ל אחר ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שחקשה דא"כ למה באמת משני דמיירי בעלתה לו נשיכה דלמא מיירי במקום דיכול לשקול ואפ"ה נקט דחברו שוקלה לרבותא דה"א דאסור וכמ"ש התוס' ומ"ש המהרש"א דבאמת בכה"ג אסור לחברו ליטלה אף שיש לומר כן אבל לפמ"ש יקשה דחברו אינו מתכוין ושרי טפי אך לפמ"ש ימתקו הדברים דכל דיכול ליטלה בעצמו ולא נטלה ע"כ חברו מתכוין בשביל עבודה ושוב אין חילוק בין הוא לחברו משא"כ בעלתה לו נשיכה (דחברו אינו יכול) דהא דאינו נוטלה בעצמו משום דעלתה לו נשיכה במקום שא"י לטלה ושפיר נקט חבירו דחברו דוקא דאינו מתכוין ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נפלאים ת"ל. שוב ראיתי במרכבת המשנה בפ"ט משבת שהאריך לישב קושית ה"ה הנ"ל ולפי דבריו הי' מקום לישב סתירת דברי רבינו באופן אחר אבל המעיין יראה כי הרחיק ללכת בדרך רחוקה ונפלאה. והנה בגוף קושית מעלתו דהוה נראה ונדחה נתישבתי דלכאורה הוה דיחוי מעיקרו דהרי נולד היבלת קודם השחיטה וצ"ל דכל שהקדישו והיום הי' נשחט אלא שנולד היבלת מקרי נראה ונדחה וצ"ע בזה.