שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ד (ז׳)

והנה במ"ש למעלה גבי הא דאמרו בכתובות רישא מנה לאבא בידך והקשיתי דלמה לא יתן הרשאה לבתו וכתבתי דמדין תורה לא מהני הרשאה הנה בעברי על הרי"ף בכתובות שם נתיישבתי דעדיין קשה הא מלוה בשטר אפילו כפרי' יכול למסור השטר אף לדינא דגרמי כמבואר בחו"מ סי' קכ"ג ס"א א"כ בכתובה יכול למסור הכתובה ליד בתו ויכול לכתוב לה כח הרשאה אך נראה דזה דוקא כשכבר יש לו שטר רק שזה כופר וטוען פרוע או אף שטוען מזויף דעכ"פ לפי דברי זה יש לו שטר כשר וכשם שיוכל למכרו כמו כן יוכל להרשות עליו משא"כ כאן אם האב אינו טוען ברי א"כ הספק על גוף השטר כתובה אם מגיע לה כלל וא"י להרשות דהא טוען שמא וברי דידה לא מהני לאב ואין לו מה להרשות וכל ששניהם טוענים א"י אף בשטר כל שטוענים א"י על גוף החיוב שבשטר כמו שטוען א"י אם מזויף הוא וזה טוען א"י נראה מהש"ע סוף ס"ב דבכה"ג אינו נאמן ועיין בסי' נ"ט ובסי' ע"ה ס"ק ס"ה בש"ך ואף אם נימא דמה"ת הו"ל כמו שנחקרה עדותן בב"ד וא"נ במזויף מ"מ בכה"ג דנ"ד דהספק על גוף חיוב הכתובה שמא הי' בה מומין פשיטא דהו"ל כחספא בעלמא ואין לו מה למכור לא להקנות בהרשאה וז"ב ומזה ראיה לפירש התוס' והר"ן דלא מיירי בטענת ברי ודו"ק ועיין בתוס' כתובות צ"ב ע"ב ד"ה דינא הוא דכתבו דנ"מ דראובן יכול לטעון אשתבע לי דלא פרעתיך ושמעון אינו יודע וקשה לי הא יכול להשביעו ע"י ראובן דאף ע"י קרוב יכול להשביע מיהו לפי מה דמבואר בסי' ע"ה שם דבעינן שלא יהי' נוגע בעדות א"כ כאן ממנ"פ הא יכול לומר דלאו בע"ד הוא דידיה ורק משום דנ"מ לגבי דידי' ושוב הוה נוגע.