והנה בחידושי אמרתי לישב קושית התוס' דיליף מע"א דמדאצטריך ע"א ש"מ דכ"ה פטור דאל"כ למה לי ע"א דהנה בחו"מ סי' כ"ב מבואר דאם טוען זה שלא קבלו בדיין ישבע שלא קבלו לדיין וכתב הסמ"ע דאינו שבועה דאורייתא והש"ך חולק דאם הי' דיין כשר מחייבו ש"ד דאין לך כפירת ממון גדול מזה דהא באמת אם מודה לדברי הדיין חייב ממון ע"ש ולפ"ז בכה"ג צריך העד דאם הי' מצד הכפירה חייב עוד לא חייב ש"ד בזה שכופר שלא קבלו לדיין דהא לא הוה כפירת ממון דאף שהוא לא קבלו לדיין מ"מ גוף הענין יש לחייבו שבועה לפני דיין אחד ולא כפר ממון ואינו חייב לשבע משא"כ ע"י הדיין מחויב לשבע דהו"ל ע"א דאם הי' מודה לדבריו הי' חייב ממון תיכף אבל אם העד א"י לחייב לא נתחייב ממון רק שבועה על גוף הכפירה וכל שכפר שלא קבלו לדיין ל"ש חיוב שבועה דשבועה על שבועה אין נותנין ודו"ק היטב.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ד (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.