שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ד

שנת תרי"ג יום הששי בא. כאשר למדנו אני וגיסי הרב הגאון מוה' רמ"ז ז"ל שיעורין תמידין בחו"מ סי' ע"ה בש"ך שם ס"ק פ"ג שכתב דאם אינו יודע כמה הלוה על המשכון וקרובו יודע דיכול לכתוב הרשאה לקרובו וקרובו ישבע ויטול ע"ש והקשיתי לפ"ז הא דאמרו בב"מ דף ג' דכ"ה פטור משבועה והקשו בתוס' מנ"ל דכ"ה פטור וא"ל מדאצטריך ע"א דיש לומר דאצטריך להיכא דטוענו בספק ע"פ עד שהעד אמר שגנב או שאביו הלוה לו והקשיתי דאכתי למה לי ע"א הא אף אם אין העד מחייב שבועה יכול ליתן לו הרשאה לעד וא"כ העד יתבענו בברי ויצטרך לשבע נגדו דהא כ"ה חייב שבועה להס"ד דבשלמא לדידן דכ"ה פטור משבועה פשיטא דלא יחליף העד שיהי' מורשה דאז אין עליו שם עד וחברו יפטר דכ"ה פטור אבל כל שכ"ה חייב למה אצטריך העד שיהי' מחייבו מתורת עד והיא קושיא נפלאה והשיב גיסי הרב דהא ל"מ הרשאה לגזילה דבפקדון דכפרי' ול"מ הרשאה אף מדינא דתלמוד מכ"ש מדין תורה ויפה השיב דלפ"ז גם בהלואה א"ש דבהלואה א"י לכתוב הרשאה כמבואר סי' קכ"ג ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית הגאון החריף מוה' משלם ז"ל אבד"ק פ"ב דמה מועיל הע"א בטוענו בספק הא עדן יתבענו שנית ויאמר לו שלקחת ממני בחנם שלא כדין והוא א"י וחייב לשבע דגם כ"ה חייב לשבע להס"ד וכל שא"י הו"ל מחושואיל"מ ובזה אין העד המסייע פוטר כמ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק ס"ד דכל דהוה מחושואיל"מ אין העד פוטר ע"ש ולפמ"ש א"ש ועמוד והתבונן בזה דהנה לכאורה הקשיתי במ"ש הרא"ש בב"ק דף ע' דאין כותבין על מלוה ע"פ הרשאה דהא א"י להקנותו בשום פנים כמבואר בב"ב דף קמ"ח דכל דאינו בבריא ליתא בשכ"מ ע"ש שהאריך דהיאך מועיל גם לדידן הרשאה על הלואה בע"ה והקשיתי דהא שיטת התוס' בב"ב קס"ח שם דהלואה מועיל בהודאה שיודה שהממון של חברו ולפ"ז כיון דמועיל הודאה שוב מקרי ברשותו ושפיר יכול להרשות והוא קושיא גדולה לפענ"ד וצ"ל דעכ"פ כשכפרי' להלואה בודאי א"י להקנותו דאף לשטת הרז"ה בב"ק פ"ד דהלואה מקרי ברשותו דוקא כ"ז שלא כפרי' ע"ש היטב ובקצה"ח סי' קצ"ד שהאריך וא"כ כל דהרשהו ע"כ שיש לו דו"ד קצת ובכה"ג הו"ל פקדון דכפרי' לענין הרשאה וכעין זה כתב בקצה"ח סי' קכ"ג לענין פקדון דל"מ הרשאה אף שלא כפרי' לשיטת רש"י ע"ש וז"ב ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דשפיר אצטריך ע"א לטוענו בספק ע"פ עד וא"ל דהפוכי מטרתא למה לי דהא יתבענו שנית וכקושית הגאון דז"א דיש לומר דאצטריך ע"א ובאופן שיתן לו הרשאה וא"ל דל"מ הרשאה דהו"ל הלואה דכפרי' דז"א דממנ"פ אם יכפור לו ולא ירצה לשלם א"כ אף שלא יועיל מתורת הרשאה יחייבנו שבועה מתורת עד ואם יודה לו שוב הו"ל הלואה דלא כפרי' ומועיל הרשאה ואז שוב יוכל המורשה לשבע נגדו ולא יועיל במה שיתבענו שנית דהוא אין לו דין עליו רק על המורשה דהלוה א"י כלל ובכה"ג ישבע המורשה נגדו וכמ"ש הש"ך וא"כ הועיל בעדותו וגם בגזילה דעת הרז"ה בב"ק שם דכל שרוצה להחזיר הו"ל מטלטלין דלא כפרי' ושפיר אצטריך ע"א בכה"ג ודו"ק היטב כי חריף הוא ונחמד ונעים ת"ל. וחכם אחד הנדיז נגדי דמ"מ יקשה דבאמת יכפור ההלואה ויחזיר לו ויאמר השבע אתה וטול והוא לא יוכל לשבע אך ז"א דבאמת בכה"ג דאומר לו השבע אתה וטול בכה"ג נראה לפע"ד דשפיר העד מסייעו וע"כ לא קאמר הש"ך רק היכא דנעשה מחושואיל"מ אבל בכה"ג שהוא צריך לשבע נגד העד והוא א"ל השבע אתה וטול דמלבד דא"י להפך השבועה כלל עליו אחר שעליו מוטל לשבע נגד העד וכל עוד שלא נשבע הרי העד כשנים ואין חבירו מחויב לשבע כלל ועיקר קושית הגאון דבאמת הוא ישלם לו כעת רק לאחר זמן יתבענו שפרע לו שלא כדין ובכה"ג כבר נסתלק הענין ושוב לא יוכל העד לסייע דמחושואיל"מ ל"מ העד וא"כ כל שיפרענו תיכף שוב מועיל ההרשאה ושוב אח"כ ישבע העד המורשה נגדו כי הוא יוכל לשבע נגדו ודו"ק.