שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ג (ז׳)

והנה בחידושי אמרתי ראיה לשיטת רש"י דס"ל דמב"מ לא בטל מן התורה דהנה בהא דכתיב בפ' מטות אך את הזהב ואת הכסף פירש"י אך לשון מיעוט כלומר ממועטין אתם מלהשתמש בכלים אפילו לאחר טהרתן מטומאת המת עד שיטהרו מבליעת איסור נבילות והקשיתי בחידושי על תורה האיך משכחת לה שיהי' אסורים בבליעת איסור לאחר טהרתן מטומאת מת דהא ע"כ נעשו אב"י ומה"ת שרי אב"י ולא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא והרי טהרה מטומאת מת הוא שבעת ימים והוא תימה רבה והקשיתי להרבה לומדים ואין טענה ובחידושי לתורה הארכתי הרבה בזה ולא עלה בידי ולפ"ז מה שהוא שיטת רש"י דמב"מ לא בטל מן התורה והרי כבר נודע שיטת י"מ בתוס' ע"ז דף ס"ו ובר"נ פ' כל שעה דכל דאסור במשהו אף נטל"פ אסור וא"כ שוב חיישינן שמא ישתמש מב"מ ואסור אף אב"י ובזה יש לישב קושית העולם בהא דיליף ר"ע טכ"ע מגיעולי עכו"ם והקשו דלמא הי' משום בב"ח דודאי טעכ"ע דאורייתא לכ"ע ולפמ"ש א"ש דבב"ח דהוה מבשא"מ שוב יקשה דהרי התורה צותה להגעיל אף לאחר טהרתן מהמת והוא נטל"פ וע"כ דהחשש משום מב"מ וז"ב מאד ומה דאמר דר"ע ס"ל דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא היינו כל שהיא מבשא"מ לא אסרה תורה רק בת יומא או דגם במב"מ כל שיש טעם גמור ואין בו ששים מותר אחר כמה שנים ראיתי דיש ליישב דברי רש"י דאז במדין לרבנן דר"ע דס"ל גיעולי עכו"ם חדוש הוא אף נוטל"פ אסרה תורה לקי"מ דרק לדידן נטל"פ שרי והנה בחידושי למס' ע"ז שלמדתי זה שנים רבות מס' ע"ז בעיון והעלתי דהא דאסרו הי"מ משהו בנטל"פ דוקא משהו לפי ששם אינו מרגיש שום טעם ובמשהו לא שייך נטל"פ אבל בפחות מששים שיש טעם והיא לפגם בכה"ג ודאי צדקו דברי התוס' דמה ענין משהו לפגם משהו אינו פוגם ופגם הוא פוגם רק דכונת הי"מ דבמשהו ל"ש לא טעם לשבח ולא לפגם וכל שאינו לא לשבח ולא לפגם אסור כמ"ש הש"ך סימן ק"ג אבל כל שיש בו טעם לפגם דהיינו בפחות מששים זה מותר ולפ"ז גם כאן לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא היינו כשהוא פחות מששים וכמ"ש ודו"ק ובזה מיושב היטב מה שכ' התוס' בפסחים שם לר"מ דסבירא ליה נוטל"פ אסור ויליף מגעולי עכו"ם ה"ה דמצי למילף אף טכ"ע מזה ותמה המהרש"א דאם כן לימא דגם ר"ע סבירא ליה כר"מ בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב דלר"מ דסביר' ליה נוטל"פ אסור שוב יקשה דאיך מצי יליף טכ"ע מגיעולי עכו"ם דשמא הי' בשביל בב"ח ולא שייך מ"ש דהוי ליה מבשא"מ והוה נוטל"פ דהא ר"ע ס"ל דנוטל"פ אסור וצריך לומר דע"כ ר"מ ס"ל דגע"כ בכל ענין אסרה תורה בין בב"ח בין בשאר איסורים [ומשום מב"מ] וע"כ צריך לומר כן דאל"כ יקשה מנ"ל לר"מ דנוטל"פ אסור מדאסר גיעולי עכו"ם ודלמא הגעילו בשביל שאר איסורים ומשום מב"מ דהוא במשהו דאסור אף נוטל"פ ודלמא באמת מב"מ במשהו ומנ"ל לר"מ וע"כ צריך לומר דס"ל דבכל ענין אסרה תורה וא"כ גם טכ"ע מצי למילף אבל לר"ע דלא יליף רק טכ"ע יקשה דאי ס"ל דנוטל"פ אסור מנ"ל טכ"ע דלמא הי' בשביל בב"ח וכמ"ש ודו"ק. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש התוס' בחולין דף ק' דלרבינו אפרים ניחא במה שצותה התורה להגעיל והיאך הגעילו כלים גדולים והא המים נעשו נבלה שלא היו ששים בכלים דא"ל דהגעילו שאב"י דהא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא והדבר תמוה דלהס"ד דהגעילו שאב"י ע"כ דשאב"י ג"כ אסור וע"כ דנוטל"פ אסור וא"כ אכתי קשה מה מועיל שהגעילו שאב"י והא נ"נ דנוטל"פ אסור וכבר תמה בזה הכו"פ סימן צ"ב ובכמה מקומות והארכתי בזה בכמה תשובות ולפמ"ש א"ש דבאמת יש לומר דגם להס"ד ס"ל נוטל"פ מוהר רק דס"ל להס"ד בתוס' דהגעילו בשביל חשש מב"מ דהוא במשהו וכל שמשהו אסור נוטל"פ נמי אסור ומעתה שפיר כתבו די"ל דהגעילו שאב"י וא"ל דא"כ המים נעשו נבלה דז"א דאם לא היו ששים והי' נרגש הטעם גם נוטל"פ מותר כמ"ש למעלה וא"כ שפיר הגעילו מחשש שמא יש ששים ורק דמב"מ במשהו ונוטל"פ ג"כ אסור ולזה כתבו דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא והיינו באב"י אין לאסור אף במקום משהו דלא ס"ל כהי"מ הנ"ל ושפיר קשה דהמים נ"נ ודו"ק היטב. ודרך אגב אומר מה שמצאתי דבר נפלא בריטב"א בחידושיו לע"ז דף ע"ג דכתב דמה דרב ושמואל סבירא ליה במב"מ במשהו אינו כמו לר"י דסבירא ליה מב"מ במשהו מן התורה רק דמדרבנן סביר' ליה לרב ושמואל דהחמירו במב"מ במשהו ע"ש וצריך לומר דאף דשיטת התוס' גבי ציר דזיעה בעלמא הוא ואף ר"י מודה דבטיל היינו בציר שגוף איסורו אינו רק מדרבנן אבל באיסור תורה החמירו במב"מ במשהו ע"ש אמנם אי קשה לי הא ק"ל בהא דאמרו בפסחים דף ל' חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ופריך הש"ס ומי אמר רבא הכי והא ר' שמעון קנסא קניס הואיל ועבר עליו על ב"י ומה קושיא הא באיסור דרבנן לא קניס ר"ש כמבואר באורח חיים סימן תמ"ז לענין חמץ נוקשה דכל שלא עבר על ב"י מה"ת לא קניס ר' שמעון ועיין מגן אברהם ואם כן כאן דהוא מב"מ דלא אסור רק מדרבנן במשהו ולמה יאסר ר"ש ומיהו יש לומר דהריטב"א מפרש דרב מתיר ברוב בעלמ' וכ... שהוא דעת כל הפוסקים דלא כשיטת הטור סימן תמ"ז ועמ"א שם סעיף קטן מ"ז ואם כן קשה עכ"פ במבשא"מ דלא בטל ברוב ויש איסור תורה ולמה לא יאסר ועל זה משני דכל שאינו בעיני' אף שאין כאן ששים לא קניס ר"ש כמ"ש המג"א שם ומזה ראיה דלא כשיטת הטור ובחידושי אמרתי ראיה לשיטת הריטב"א מהא דאמר בחולין דדרש רב כיון שנ"ט בחתיכה חתיכה עצמה נעשה נבילה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ופריך מה ארי' נותן טעם אפילו לא נ"ט נמי ומשני בשקדם וסלקו והקשו בתו' דאכתי למה לי נ"ט בחתיכה הא מב"מ במשהו ונימא דנעשה נבלה ואוסרת כל החתיכות במשהו ולפמ"ש הריטב"א א"ש דאם לא נ"ט בחתיכה אז לא הוה נאסר החתיכה רק מדרבנן וכבר נודע דבאיסור דרבנן לא אמרינן חענ"נ ועיין בט"ז ביו"ד סימן צ' ובש"ך בסימן צ"ב ובכמה מקומות והש"ס שפיר פריך דהנבלה עצמה תאסור האחרות במשהו מדרבנן וזה מב"מ במשהו לרב מדרבנן אבל כיון דמוקי בשקדם וסלקו ואם כן אין כאן איסור תורה רק מה שנאסר מדרבנן ולא שייך חענ"נ ודו"ק היטב. והנה כ"כ למעלה דברים רבים בישוב קושית דו"ז הגאון מוהר"ץ ז"ל על רבינו יקיר וכעת חדשות אני מגיד דהנה בהא דאמרו בזבחים דף ע"ח הפיגול הנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן דפטור דא"א שלא ירבה מין א' על חברו ופירש"י דהו"ל התראת ספק דעל כ"א שמתרין בו הוא ספק שמא לא זהו ואף שאח"כ יתברר שאכל חד מינייהו דהוה איסור אפ"ה היה התראת ספק והתו' השיגו עליו כיון דהותרה על כלם וממנ"פ חד מינייה עכ"פ אוכל איסור ע"ש ולפ"ז נראה לפע"ד ברור דרבינו יקיר שפיר מוכיח דע"כ ר"ש דאמר כ"ש למכות הוא דוקא כשהוא בעין דכל שנתערב א"א לומר כן דיתחייב מלקות דהא לא נודע איזה האיסור ואיזה ההיתר וא"כ ל"מ לשיטת רש"י דל"ש התראה בזה דלא נודע היאך האיסור מונח דל"מ אם נתערב בלח בלח דל"ש להתרות בפרטות על האיסור דלא נודע מקומו רק בכללות יש כאן איסור מעורב וגם ביבש ביבש כל דלא נודע אם זה האיסור או זה ל"ש מלקות וא"כ בכה"ג ל"ש לומר דכ"ש למכות וכיון דלר"ש מכות ואיסור שוין כל דע"כ בכה"ג לא חייבו התורה מלקות י"ל דגם מאיסור מתמעט כיון דבאמת ליכא שיעורא ולדידיה מלקות ואיסור שוין וגם לשיטת התוס' היינו התם דכל' דאסורים הם רק דלא נודע איזה מהאיסור אכל יותר ורבה על חברו אבל כאן דהוה איסור והיתר ניהו דלא הוה רוב אבל עכ"פ לא נודע איזה האיסור ועל כל אחד יש לומר דזה ההיתר ואם הי' אוכל כל אחת בפ"ע לא נודע על איזה מהן להתרות הו"ל התראת ספק ובכה"ג אינו לוקה דהו"ל התראת ספק וא"כ בכה"ג לא אמר ר"ש דכ"ש למכות ובזה מיושב היטב מה דהקשו התוס' בע"ז שם על רבינו יקיר דהא טעם כעיקר דאורייתא וכי היכא דכל שהוא בעין לוקה א"כ ה"ה בטעם ולפמ"ש א"ש דא"א ללקות דלא נודע היכן הוא בפרטות דבשלמא טעם כעיקר כ"א נודע דבזה נתערב טעם כעיקר ויש בו כזית בכדי אכ"פ ושפיר מתרין בו דכל שיש בו טעם כעיקר כלי נאסר וא"כ מתרין לו שלא יאכל זאת שיש בו טעם כעיקר אבל כאן דהוה כ"ש ולא נאסר רק בשביל שיש בו כ"ש וכל שלא נודע מקומו ל"ש להתרות וז"ב כשמש ולפ"ז שם דהיתר מצטרף לאיסור א"כ יכולין להתרות בו שלא יאכל אותו פת בהיתר מצטרף א"כ לר"ש דכ"ש סגי ל"ל צירוף כזית הא אף בפחות מכזית סגי כיון דהיתר מצטרף לאיסור בפחות מכזית נמי ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דלמא שאני כאן דגלי קרא דבעי היתר מצטרף דכתיב משרת ולפמ"ש א"ש דבאמת זהו קושית התוס' דל"ל היתר מצטרף לאיסור אם נימא דגם בכ"ש סגי ואדרבא כיון דגלי קרא דהיתר מצטרף לאיסור ל"צ לצירוף כזית וכמ"ש ודו"ק.