שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ג (ה׳)

והנה ראיתי ברא"ה בבית התערובות בית רביעי שער ראשון בדף ס"ה דפוס וויען שכתב בשם הרמב"ן דבר חדש דהא דהצריכה התורה הגעלה בגיעולי עכו"ם אף דטכ"ע לאו דאורייתא הוא משום דמעלה עשתה תורה בכלים כיון שבעת שבלעו הי' בעין אף שעכשיו שפולט אין בו רק טעם כיון שהכלי נאסר משום בעין שוב אסרה תורה אף פליטתו ואף כלים של ישראל אסרה תורה בשביל זה ע"ש ובאמת שהוא דבר חדש ונפלא ובזה יש ליישב מ"ש התוס' בחולין דף ק"ד דלרבינו אפרים ניחא מה שצותה התורה להגעיל כלי גדול והא המים נאסרו וחוזרין ומבליעין וא"ל דהגעילו אב"י דהא לא אסרה תורה רק בת יומא והדבר תמוה דאם נימא דגם אב"י אסור ע"כ דנטל"פ אסור א"כ גם אב"י נאסר ומה הועילו התוס' בזה וכבר תמה הכו"פ ולפמ"ש א"ש דבאמת בשאר איסורים טכ"ע לאו דאורייתא והא דנאסרה משום דבעת הבליעה הי' בו איסור ולפ"ז כאן דבאמת אב"י רק דהמים נאסרו אף באב"י אבל הוא נטל"פ א"כ בכה"ג פשיטא דלא עשתה תורה מעלה להגעיל האב"י מה שנבלע טעם לפגם וצ"ע בזה וראיתי בכסא דהרסנא סי' כ"ט בסופו שתמה על הרא"ה הנ"ל ולא ידעתי מ"ש דא"כ כ"ח לא לבעי הגעלה לא הבינותי דהרא"ה הרגיש בעצמו דאף אותן כלים דלאו בני הגעלה כל שכנגדו בבני טבילה אסורין ה"ה בזה ע"ש וגם שאר קושיותיו יש לישב ודו"ק. עוד נ"ל בביאור שיטת רש"י בטכ"ע ענין חדש דהנה באמת מצד הסברא אי לאו דרבי קרא שהטעם כעיקר הי' בודאי הדעת נוטה שהטעם אינו כעיקר ולא אסרה התורה רק גוף הדבר בעצמותו עקרו ממשו אבל טעמו בלבד אינו תורה אך לפענ"ד הי' נראה דבמקום דהיתר מצטרף לאיסור א"כ חזינן שגם ההיתר כל שנטפל לאיסור מצטרף מכ"ש הטעם של האיסור בעצמו ואף דבנפיש היתר לא מצטרף היינו שם דבא ההיתר ממקום אחר אבל כאן דהטעם בא מהממש מעצמות האיסור רק שהתורה לא אסרה רק בעוד עיקרו וממשו קיים אבל עכ"פ מצטרף לאיסור זה נלפע"ד ברור ולפ"ז נראה דזה שיטת רש"י דלכך דוקא בקדשים טעם כעיקר דאורייתא דשם העל"א כדיליף בפסחים דף מ"ד מקדש ועיקר קרא דחטאת על המל"א ומכ"ש טכ"ע וכמ"ש אבל בחולין דלא אמרינן המל"א לכך טכ"ע דרבנן דהתורה לא אסרה רק העיקר של איסור בעוד ממשו עליו וז"ב ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דמנלן דבחולין אף בפחות מששים נמי מדרבנן דלמא בזה טכ"ע אף בחולין מה"ת וגם הא גם בקדשים טכ"ע לאו דאורייתא רק בעולין בעולין ולפי מה שכתבתי א"ש דבאמת מה דאסור בקדשים אף ביותר מששים הוא משום דכיון דגם הטעם אינו איסור ממש רק דהיתר מצטרף לאיסור א"כ אין הנ"מ בין הטעם כעיקר של פחות מששים למה שיותר מששים דהא נצטרף לאיסור משא"כ בחולין דכל הטעם אף בפחות מששים אינו כעיקר דלא אסרה תורה הטעם רק בעוד ממשו קיים ולפ"ז גם בקדשים אם הי' מכיר האיסור וזרקו ולא נשאר רק הטעם ניהו דהמל"א וכבר נצטרף לאיסור אבל כעת אין שם איסור עליו רק מה שנצטרף לאיסור ופשיטא דכל מה שיותר מששים דל"ש בו טעם דמותר ולכך דוקא עולין בעולין במשהו אבל כ"ז שעיקרו ג"כ מעורב בזה הטעם כעיקר מה"ת דהמל"א והי' מקום להאריך בזה אלא שהענין הוא חדש ואמרתי לקצר בזה.