שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ג (י״ב)

ודרך אגב אכתוב מה ששאל אותי חכם אחד מ"ק זלאזיטץ וכעת הוא בביסק בהא דנסתפק הפרמ"ג אם בישל לאחר שנכבש אם אסור מה"ת כיון שכבר נכבש וע"ז שאל דלמה יתחייב והא הרשב"א תמה דאיך שייך דטכ"ע יהיה דאורייתא במבא"מ השתא גוף האיסור נתבטל מב"מ ברוב מכ"ש הטעם בא"מ וכתב דטעימתו זהו הכרתו וכל שמכירין האיסור לא שייך ביטול ולפ"ז כאן שאינו ניכר דהא נכבש מתחלה והטעם אינו ניכר ע"י בישול לפי שכבר נכבש וא"כ למה יתחייב והשבתי דכיון דעל הבישול עצמו חייב דהא יש בישול אחר בישול ובתשובה בארתי באורך דברי הכו"פ והשבו"י בזה ומכ"ש בישול לאחר כיבוש וכיון דדרך בישול אסרה תורה איך אפשר דיתחייב משום בשול בב"ח ולא יתחייב על האכילה ולכך חייב וזה הענין דרך בישול אסרה תורה וזה לפע"ד מה שאמרו בפסחים מ"ד דאי תרו לי' כולו יומא שרי ואי בש"ל לי' אסור והקשה בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' כ"ו דגם בשאר איסורים מצינו כעין זה ע"ש ולפמ"ש יש לומר דיש חידוש דאם תרו לי' שרי ואח"כ אם בישל אותו שתרו אסור והיינו כיון דהבישול אסור ממילא גם אכילה אסור וזה דוקא בב"ח דנאסר הבישול ולא בשאר איסורים ועיין חולין ק"ז דרך בישול אסרה תורה ושם קאי דהחידוש דאי תרו לי' וכמ"ש התוס' שם ודו"ק היטב.